הוא
היה עסוק במדידת מרחקים וכמויות: קרוב – רחוק – רחוק- קרוב
יותר – פחות – יותר – פחות
מישהו היה צריך להחזיק את ו' החיבור שלנו, אז זו הייתי אני.
בטופס החזרת הציוד היה כתוב: היא שלך, עשי בה מה שתרצי.
ואני
מפרידה אותה ממני לאט לאט
אבל יש רגעים
כשאני עוברת על יד געגוע
ה-ו' שולחת זרועות ונאחזת בו חזק
כמו דוב קואלה טיפש בעץ עירום מֵעָלִים.
.
.
ים אדמה 
איזה טיפש הקואלה הזה,
איזה יפה השיר הזה,
איזה זונה בת זונה הו' החיבור הנודניקית הזו,
איזה יפה השיר הזה,
איזה איזה איזה יפה.
ואיזו תגובה, איזו איזו תגובה!