.
"… וגם לי יש כּוח בלתי משוער
לִשְכּוח מה שצריך לִשְכּוח
בְּעִקָר לִשְכּוח אוֹתךֳ".*
.
האלמנט החביב עלי ברפואה הסינית, כבר כתבתי את זה פעם, הוא המים.
המים שהם לכאורה חלשים אבל למעשה הכי חזקים, שיש להם סבלנות לדרכים ארוכות, לעקוף סלעים ולהחליק אותם בעבודה איטית אך עקבית, המים שאין להם צורה משלהם אבל המולקולות החכמות שלהם נכנסות לתוך חומרים אחרים ומפרקים אותם.
אין כמו המים.
התענגתי לי במשך שלוש השנים של לימודי השיאצו על המחשבה שמים הם האלמנט שלי עד שמישהו בא ובתור מטפל מנוסה ברפואה סינית טען בנחרצות שאני מתכת. העניין המרכזי של אנשי מתכת יהיה קשור בדר"כ לויתור, ל- let go, להיפרד ממה שאין בו צורך, להפריד בין עיקר ותפל, בין הדרוש לבין מה שעבר זמנו, ויושב, בדרך כלל, על איזור הראיות והלב.
.
אז אולי אני מים ואולי אני מתכת ואולי גם וגם.
בכל מקרה העונה האהובה עלי היא הסתיו המתכתי וגם החורף של המים (וכמה חבל שבחורף בישראל אין כל כך מים).
.
אבל לעשות let go, אין ויכוח על כך שזו המשימה שלי, לפחות בחודשים האחרונים, ובטח ובטח עכשיו – בסתיו.
.
ולמען האמת יש עונג גדול מאד בויתור על מה שאין בו עוד צורך.
.
יש ימים שבהם זה בסך הכל איזה חפץ שפתאום כל כך ברור שאפשר ואף צריך לחיות בלעדיו.
.
.
* (דליה רביקוביץ, מתוך "חיפשתי ולא מצאתי את חולצתי השחורה")
ים אדמה 