תרגום: תמי ברקאי
כשהמוות יבוא
כמו הדוב הרעב בסתיו;
כשהמוות יבוא וישלוף מארנקו את כל המטבעות המבריקים
כדי לקנות אותי, ויסגור את הארנק בנקישה;
כשהמוות יבוא
כמו אבעבועות
כשהמוות יבוא
כמו קרחון בין השכמות
אני רוצה לעבור את המפתן מלאת סקרנות, תוהה:
איך היא תהיה,
בקתת החשיכה הזו?
ולכן, אני מתבוננת בכל
כמו באחוות אחים ואחוות אחיות,
ואני מסתכלת על הזמן כמו על לא יותר מרעיון
לוקחת בחשבון את הנצח כאפשרות נוספת,
וחושבת על כל חיים כמו על פרח, נפוץ
כמו חרצית, ויחיד במינו כמותה
וכל שם הוא מוסיקה נינוחה בפה
שמובילה, כמו כל מוסיקה, אל הדממה
וכל גוף הוא אריה של אומץ, והוא דבר
יקר עבור האדמה.
כשזה ייגמר, אני רוצה לומר שכל חיי
הייתי כלה שנישאת לפליאה
הייתי החתן, שאוסף את העולם אל בין זרועותיו.
כשזה ייגמר, אני לא רוצה לתהות
אם עשיתי מחיי משהו ייחודי, ואמיתי.
אינני רוצה למצוא את עצמי נאנחת ומפוחדת,
או מלאת טעונים.
אינני רוצה לסיים כמי שרק ביקרה בעולם.
צילום: תמי ברקאי, אנגליה נובמבר 2022
ים אדמה 