פ', פרק, פשוט, פלא (6)

"מה שמדבר אלינו, כך נדמה לי, הוא תמיד האירוע, היוצא דופן, היוצא מן הכלל… הרכבות מתחילות להתקיים רק כשהן יורדות מהפסים… המטוסים זוכים לקיומם כאשר הם נחטפים, תכליתן היחידה של המכוניות היא להתנגש בעצים…

מה שקורה באמת, הדברים שאנחנו חיים, השאר, כל השאר, איפה הוא? מה שקורה כל יום וחוזר על עצמו כל יום, הבנאלי, היום-יומי, המובן מאליו, הפשוט, הרגיל, שאינו יוצא דופן, רעש הרקע, השגרה;

…מה שצריך לחקור הוא הלבנה, הבטון, הזכוכית, נימוסי השולחן שלנו, כלי הבית שלנו, המכשירים שאנו משתמשים בהם, לוחות הזמנים שלנו, מקצבינו. לחקור את מה שחדל, לתמיד כך נדמה לנו, להפליא אותנו. אנחנו חיים, כמובן, אנחנו נושמים, כמובן; אנחנו הולכים, פותחים דלתות, יורדים במדרגות, יושבים לצד השולחן כדי לאכול, שוכבים במיטה כדי לישון. כיצד? איפה? מתי? למה?"

(ז'ורז' פרק, כאן)

*

דברים שהם פלא בעיניי:

אח שלי

החברות והחברים שלי

הריח של פרח היערה בכניסה לבית של ההורים שלי, שנשאר עוד מאז שהיה הבית של סבתא שלי

העובדה שאין שום תא בגוף שלי שהתקיים כשהייתי ילדה, ובכל זאת אני גם הילדה שהייתי

הנשימה

מה שקורה כשמניחים יד נכונה על גוף של מטופל בשיאצו

מה שקורה כשמניחים יד נכונה, על כל דבר

שלג (טוב, זה לא ממש יומיומי)

חצילים

חיבוקים

היסמין בעציץ שלי שכמעט מת ואחרי שגזמתי אותו לגמרי פורח שוב

זה שהזמן עובר

זה שהזמן מרפא

קרמבו

שמחה, אהבה ועצב

ים

רעש של ים

ריח שפתאום מגיע ושולח אותך שנים לאחור. למשל, ריח של קרטיב בטעם אבטיח. (קרה לי אתמול)

העדינות שיש בחתול שנוגע בך בכוונה בלי לשרוט

מוזיקה

למשל, השיר הזה:

*

לקריאת כל הרשומות בפרוייקט היומי מ-ת' ועד א'