שמחה יעל נפטרה אתמול.

צפוף לי בלב מכדי לומר עכשיו משהו ממשי, מתוך הערבוב של אהבה, צער ושמחה, אפילו גאווה קטנה יש בי שהיכרתי את האישה המופלאה באמת, האמיצה, פקוחת העיניים והלב, שהיתה חברה שלי במובן עמוק שהוא מעבר לפרטים, שגילמה בנוכחותה במלואה את האפשרות להיות בשמחה שמעבר לתנאים, באהבה שאין בה פחד, בפיכחון מלא חמלה.

כדי להבין מה כל זה אומר פשוט תקשיבו לה בסרטון כאן למעלה, היא בהירה וברורה ומאירה כמו שרק היא יכלה להיות.

Me & my friend were walking
In the cold light of mourning.
Tears may blind the eyes but the soul is not deceived
In this world even winter ain't what it seems. 

Here come the blue skies Here comes springtime

When the rivers run high & the tears run dry.
When everything that dies
Shall rise

LoveLoveLove is stronger than death.
LoveLoveLove is stronger than death.

But, awoken by grief, our spirits speak…
How could you believe that the life within the seed
That grew arms that reached
And a heart that beat.
And lips that smiled
And eyes that cried.
?Could ever die

Here come the blue skies Here comes springtime.
When the rivers run high & the tears run dry.
When everything that dies Shall rise.

LoveLoveLove is stronger than death.

Shall rise. Shall rise.

Shall rise. Shall rise.

בחודשים האחרונים היתה לי הזכות להיות חלק מהצוות שאסף וארגן את העלון של עמותת תובנה לויפאסנה.

לתובנה יש עכשיו גם אתר אינטרנט חדש ויפה, והעלון התפרסם בו, וניתנו לי אפילו העונג והכבוד לכתוב את דבר העורכות.

העלון עוסק במושג התעוררות, וכאן אחרי הפתיח שהעתקתי מהעלון עצמו, יש רשימה של החומרים השונים בעלון עם קישורים אליהם.

אז זה מה שהיה לי לומר על התעוררות, ואני מאד ממליצה לכם לשוטט באתר של תובנה ולקרוא מהדעות והמחשבות והתובנות של מורות, מורים ומתרגלים על התעוררות, תרגול ובעצם על החיים עצמם…

*

במובן היומיומי של המילה, מי שקורא את הטקסט הזה התעורר כבר היום.
לאחר שנת הלילה פקחת עיניים, קמת והתחלת את היום בסדר פעולות והרגלים. אולי זה כלל גם ישיבת מדיטציה או צורה אחרת של תרגול.

במובן הלא יומיומי אנחנו מדברים על התעוררות כמושג גדול, פשוט ובלתי נתפס.

אנחנו מתרגלים מתוך רצון להתעורר או לחיות חיים ערים יותר. יותר ממה שחיינו קודם, לפני התרגול. יותר ממה שחיינו ברגע שחלף.
בחלק מהסיפורים על התעוררות ששמעתי, היא מגיעה לפתע, אחרי שהמתרגל המסור ויתר בעצם על התשוקה להגיע אליה. היא נשמעת לפעמים כמו מין פרס שמגיע בהפתעה לילד הכי טוב בכיתה, שבכלל לא ידע שהוא כזה.

בריטריט הראשון שהשתתפתי בו, לפני כשלוש שנים, לא ידעתי דבר על התעוררות במובן הבודהיסטי. לצידי בקורס ישבה מישהי שהייתה קרובה אליי מאוד באותה תקופה, מישהי שאהבתי והערכתי מאוד ואפשר לומר שהיה לי אליה אטצ'מנט רציני. הנוכחות שלה הייתה הדבר הראשון שהייתי ערה לו בכל מקום בו שהיתי לאורך הריטריט: באולם המדיטציה, על הדשא, בשבילים.

אבל ערב אחד הלכתי על השביל שמוביל מחדר האוכל אל בניין המגורים. פשוט הלכתי. ופתאום היה מולי משהו שלא ראיתי אף פעם. זה לקח מן הסתם שבריר שנייה עד שהבנתי שמה שאני רואה הם הפנים של אותה אישה, שאפילו הישירה אליי מבט וחייכה חיוך רחב ומאיר, ולאורך הרגע הקצר, המוזר והנפלא הזה, הפנים המוכרות שלה נראו לי כמו משהו חדש ובלתי ידוע לגמרי.

במבט לאחור אחרי כמה שנים של תרגול, הייתה ברגע הזה איכות של התעוררות. משום שבהתעוררות יש מן הראייה הצלולה, חפה מרעיונות, רצונות, הנחות מקדימות ושיפוט לטוב או לרע. ברגע הזה היה משהו מקסים, אבל אני חושבת שיש בהתעוררות גם כאב, אולי זה הכאב שבוויתור על כל בעלות.

העלון הזה נוצר יחד על ידי חברות וחברי סנגהה, מורות ומורים. יש בו רגעי התעוררות מכל מיני סוגים, יש בו שאלות ותהיות וחיוכים ושיחות ערות, ומגוון ביטויים ונקודות מבט.

תודה לכל אחד ואחת מהמשתתפים על האמון והשיתוף, על הרוח הטובה והערה.

מה יש לנו בעלון:

* כתבות בעברית
* כתבות באנגלית
* שאלון בנושא התעוררות
* שירים

קריאה מהנה.