איך

איך אפשר להחליט אם יש לקחת ברצינות רגש כלשהו או לנהוג בו כבגחמה חסרת משקל?

.

(פסקל מרסיה, רכבת לילה לליסבון)

.

(פירשתי היום רגש אחד, נקרא לו ג', כמשהו אחר. כתחושת בטן שקראה לי, כך לפחות שמעה האוזן של הלב, ללכת ולעשות משהו, נקרא לו – ה'.

מה שקרה לא היה שום תשובה ל-ג', אולי להפך אפילו, אלא דבר אחר לגמרי, נקרא לו בשמו המלא: ריקנות.

.

אבל כמו שקורה לפעמים, במבצע 1+1, קיבלתי גם דימוי במתנה).

.

אם הייתי יכולה, הייתי לוקחת את האהבה ההיא, ומניחה אותה לדקה אחת בתוך שמן רותח, כמו ששמים נתח בשר נא, מגיר מים ודם, כדי לסגור אותו.

.

חומוס / מפל

פתאום שמתי לב שבלי לשים לב, אני כנראה מכינה חומוס.

.

פעולה חסרת הדר או דרמה, שבמילון הפנימי, האישי, יש לה איזו משמעות, או קשר לזיכרון חשוב, ממש כמו מפתח לחוויה או תקופה או הרגשה.

.

והיופי הוא בזה שלא תכננתי, ולא חשבתי על זה. פשוט שמתי בבוקר חומוסים להשרייה ובלילה, בהיסח הדעת שמתי אותם בסיר.

ועכשיו אני מחייכת כי אני נזכרת בחומוס שהכנתי לפני שנה. ובדברים שקרו בעקבותיו.

.

כשיצאתי מהמטבח אמרתי לעצמי בפליאה משועשעת: "פתאום אני מכינה חומוס!"

.

והמשפט הזה הביא לזיכרון את זה של ריימונד קארבר: "פתאום אני מוצא שביל חדש אל מפל המים".

.

פתאום. שביל חדש?

אבל עדיין אין לי מושג איפה המפל.

.

תשליך (2)


.

כאילו אינני / דליה רביקוביץ

אל תעשה לי את זה,

אני לא גרועה עד כדי כך

שתמחק אותי

כאילו אינני.

היו בינינו דברים מהירים ויפים

והיו בינינו

הבהובים,

כמו שני פנסי אוניות

שהאירו זה על זה,

לא באותו לילה

ולא באותו ים.

.

וכל מה שקלקלנו

הוא מנהג בשר ודם,

ואני ספינה

ואתה ספינה

אולי מבוצרת יותר,

איך אתה ואני

הולכים בים

שאינו שקט.

אל תמחק אותי ואל תעלים

ואל תעשה

כאילו אינני,

כי מה שבא אלי ממך

הוא מה שיבוא לך ממני,

ואני עצמי נדמית עלי

לעתים קרובות

כאילו אינני.

.

סליחה

לסלוח.

אבל רק למי, או על מה שהלב באמת כבר מוכן. לא בכוח.

רק אם כשאני חושבת על סליחה כלפי אותו מישהו או מישהי או משהו, יש בי תחושת הקלה, או מרחב.

.

יש דברים שהייתי רוצה לסלוח עליהם וכנראה הלב עוד לא בשל.

יש כאלה ששכחתי בכלל שפעם כעסתי או נפגעתי מהם ועכשיו, כבר אין להם זוויות חדות ודוקרות.

.

ובכל זאת, לנסות

גם למי שבכלל לא ביקש ואולי לעולם לא יבקש סליחה.

מכיוון שהסליחה היא קודם כל תנועה פנימית.

.

ולכן צריך להתחיל מבקשת סליחה מעצמי, ולסלוח לי על כל הרגעים שבהם לא הקשבתי לעצמי, לא כיבדתי אותי, השתקתי, הזזתי, האשמתי, שפטתי, הענשתי, העלבתי, עיצבנתי.

.

שתהיה שנה של סליחה, וקבלה ואהבה.

.

.

רציתי לחלום עליךָ

חלום מדויק הוא חומר ניקוי, הוא רוח מבעד לחלון,

הוא אצבעות שמניחות את האמת כמו חפץ במרכז השולחן.

לפנות בוקר נעניתי:

הופעתָ פתאום במקום צפוף ורועש

חיבקתי אותך, כפות ידיים על הגב

אף שהפעם.

.

אמרתָ: אני מְחַכֶּה לִנְפִילָה.

ניסיתי לומר שחוץ מאהבה אין לי, ולא לאף אחד אחר

משהו לתת, לך או לכל אדם אחר.

כל זה התרחש במעבר

בין דלת הכניסה לחלל הומה של מסעדה

שעבדתי בה באותו לילה,

השיחה התפתלה סביבנו, ופתאום שמתי לב

שאתה כבר לא עומד על הרצפה

אלא מרחף, מהודק מרְצונךָ בסיכות

ללוח המודעות שמאחוריךָ.

קוסם של שהייה והיעלמות אתה

כבדרך אגב עשית זאת שוב.

ילדים יפנים שמחים ועצובים

כבר אמרתי שבא לי להיות יפנית. אמנם יש לי איזו תפיסה על העם היפני כעם די מטורף, בכל זאת, הם המציאו את החרקירי, וכנראה שאכזריות בצורות שונות ומשונות לא חסרה שם לאורך ההיסטוריה.

אבל את הקרדיט צריך לתת להם על כמה מהדברים היותר נפלאים שקיימים – גם שיאצו וגם סושי! לחיות בין ציורים יפניים מסורתיים, לחגוג את פריחת הדובדבן, ללבוש קימונו, לאכול ארוחות יפייפיות שבאות בתוך קופסא ולחיות על מחצלות. כן, אני יודעת שזה שטחי ומתעלם מהרבה בעיות, אבל זה היופי בפנטזיה, וכזו היא השאיפה שלי להיוולד יפנית פעם.

והסרטון הזה שנתקלתי בו (בפייסבוק, שוב..), מראה כיתה ד' ביפן שבה הילדים זוכים באופן שגרתי לחלוק את העולם שלהם עם חבריהם לכיתה באופן אינטימי מאד ומעורר השראה, עם מורה רגיש ותומך – מחברות שבהן הם כותבים מכתבים ומקריאים אותם. כמה פשוט, כמה חכם.

יש אולי משהו בחברה של בודהיזם וזן, שמקל על יצירת סביבה כזו של שיתוף, של סנגהה ממש (קהילה מתרגלת), של אמון והשתתפות והרבה שמחה. של יכולת להכיר בכואב והקשה, במקרה הזה – ילד אחד משתף בחוויות מהמוות של סבתא שלו, ופתאום כל כך הרבה ילדים בכיתה משתתפים ומשתפים בחוויות האובדן שלהם.

היכולת לחוות ולא להתעלם, ולחוש גם את ההקלה והצמיחה והשינוי שמגיעים מתוך השיתוף עצמו ומתוך היכולת להיות חלק מהסנגהה הזו, הם הדבר החשוב בעיניי שהילדים האלה זוכים לו.

.

אני יודעת מה זאת אהבה

"איך הסבתא שלי היתה אומרת לי….ריינה קרידה, תגידי, תגידי לו שאת אוהבת אותו. כי מחר יכול לבוא אוטומוביל גדול ולדרוס אותו ואת תישארי עם זה בלב.
מן סבתא שכזו היתה לי"

את המשפטים המקסימים האלה קראתי היום בפייסבוק וכתבה אותם מישהי שאני לא מכירה (ועכשיו אני לא מוצאת את זה. דווקא רציתי להודיע לה שהשתמשתי במילים שלה).

גם סבתא שלי קראה לי קירידה, וליתר דיוק "קירידה מיה" שמשמעותו "יקרה שלי", וגם סבתא שלי הבינה דבר או שניים באהבה, כך גיליתי.

זה שהיא ידעה לאהוב אותנו, המשפחה, זה היה ברור, ומכיוון שאת סבא שלי לא זכיתי להכיר, לא היה לי מושג ממשי על האהבה שלהם, מלבד מסיפורים ששמעתי, אבל הם לא היו חזקים כמו משפט אחד ששמעתי מסבתא עצמה. זה היה כשהיא כבר לא היתה במיטבה, אולי כבר על כסא גלגלים, לא יכלה כבר לדאוג לעצמה לאוכל ומקלחת ובטח לא לסידור וניהול הבית שעד לא הרבה קודם היא החזיקה ללא היסוס. אחי ואני ישבנו לידה באיזה צהריים והוא שאל אותה אם היא אהבה את סבא.

"זו לא היתה אהבה", אמרה סבתא ואני חושבת שהפסקתי לרגע לנשום, ואז היא המשיכה ואמרה, "זה היה טירוף. הצעירים של היום חושבים שהם יודעים מה זו אהבה…"

ומהמילים האלה היה כל כך ברור שזו היתה אהבה, אהבה גדולה ואני לא בטוחה בכלל לגבי הטירוף שיש באהבה כזו. אהבה שכנראה נתנה להם את הכוח לעמוד ביחד בהרבה תלאות של הימים שבהם הם חיו, של מלחמות עולם ומלחמות מקומיות, של חוסר ודאות וקושי כלכלי ומוות של קרובים אהובים.

אבל כשמסתכלים על התמונות שלהם, רואים זוג יפה. עם אהבה גדולה.

הצעירים של היום חושבים שהם יודעים.

ככל שאני גדלה אני מגלה שאני לא יודעת המון דברים, ושזה דווקא לא רע, לא לדעת.

.

וכו' וכו' / דליה רביקוביץ

מה זאת אהבה? שאלתי את עדו

והוא זרק בי מבט מצודד

ואמר לי בזעף או בחמלה:

אם את לא יודעת עדיין

כבר לא תדעי לעולם.

ואז אמרתי לו בלי זעף ובלי חמלה

אבל במבט מצודד ומעט משועשע

אני יודעת מה זאת אהבה

בסך הכל רציתי לבדוק את כושר הביטוי שלך

וכושר ההבעה שלך בעברית,

וגם רציתי טיפת זעם וחמלה

כדי לקיים את המתח,

שלא נתחיל לשעמם זה את זו

ולא נריב ואחר כך נתנצל,

זה אוכל אותי,

אני יודעת מה זאת אהבה.

למשל, אני אוהבת אותךָ.

.

זה יפה שהתחלתי לכתוב היום בגלל משהו שקראתי בפייסבוק. כי אתמול בדיוק דיברתי עם חבר על האשליה שבפייסבוק ואולי באינטרנט בכלל. על הפער בין הקלות שבה נעשים 'חברים' ומפסיקים להיות 'חברים', מגיבים למישהו ויוצרים תקשורת וכל זה לעומת המורכבות והקושי שביצירת קשר או ניתוק קשר ממשי ואמיתי בעולם האמיתי.

.אני לפעמים נדהמת וגם נעשית קצת עצובה כשאני רואה אנשים בגיל שלי שמוותרים על אהבה. מוותרים על המורכבות שלה ועל האתגרים שהיא מציבה, על היכולת שלה להרחיב בצורות כל כך מגוונות ומרעישות את החוויה שלנו בעולם.

.לפעמים זה בגלל פחד, אולי תמיד, כי גם ציניות וייאוש ומחשבה שתמיד יהיה משהו אחר יותר טוב בעצם, או שלהפך – אין שום דבר יותר טוב שכדאי להתאמץ בשבילו, ושבכלל מאמץ הוא יותר מדי – כל אלה הם סימנים של פחד, ואולי יותר מזה, של כאב שלא מוכנים להרגיש אותו.

.

לא אהבה אני מבקשת

רק מים רבים

מעל לראשי

שיכבו את האהבה

(דליה רביקוביץ. מתוך: חיפשתי ולא מצאתי את חולצתי השחורה. את השיר המלא  אעלה ביום אחר).

.

לפעמים אנחנו אומרים משהו, דבר יקר ערך ועדין ושברירי כל כך כמו אני אוהבת אותך. אבל עם או בלי אוטומוביל (איזו מילה מקסימה!) זה ממש לא עוזר לנו, וגם לא לאדם השני.

הדבר היחידי שמנחם בסיטואציה הזו, בשבילי לפחות, היא אם אני מרגישה שלא נכנעתי לפחד, שלא התעלמתי ממנו ולא הפכתי אותו למשהו אחר. פחדתי ועדיין אהבתי, פחדתי ואמרתי.

חבל שלא תמיד אני מצליחה להיות עם הפחד ולמרות הפחד.

אני חושבת שהאהבה היא בעצמה מים רבים, היא לא יכולה להיות מכוסה על ידם, אבל יכולה להציף את השגרה בֳּחיים.

א', אהבה (22)

כמה מהר הגיע הסוף, כלומר ההתחלה.

התחלתי מתהום וכשחשבתי על זה מדי פעם היה לי ברור שאם הולכים אחורנית ממנה, אז בסוף בטוח מגיעים לאדמה, ולאהבה, שהן בעצם אותו דבר.

איכשהו יצא לי לשמוע היום ממישהי על אהבה ענקית שהיתה לה ונגמרה ואיך היא חשבה אז שלעולם לא תהיה עוד אחת כזו. ואילו היום היא חיה כבר כמה וכמה שנים עם איש שהיא עדיין יכולה לומר עליו שהיא פשוט מתה עליו, וכשהיא אמרה את זה אפשר היה ממש לחוש כמה היא באמת מרגישה כך.

חשבתי היום על כך שלמרות התנודות הללו של אכזבות ושברונות לב שחווים במהלך החיים, בשלבים ובגילאים שונים, אם יש מספיק אהבה אז התנועה של פתיחת הלב לא נעצרת.

היא אולי מפחידה יותר אחר כך ואולי קצת קשה, אבל לב שנפתח לאהבה מסוג אחד נפתח לאהבה באשר היא.

וכמו שאומר האיש החכם, אהבה היא נוכחות, היא לא משהו שנותנים או לוקחים או משתמשים בו או מבזבזים אותו. אם היא שם היא פשוט שם.

*

כבר שמתי פה פעם את השיר הזה, אחד משירי האהבה הנפלאים שיש:

Oh my love for the first time in my life,
my eyes are wide open.
Oh my lover for the first time in my life,
my eyes can see

I see the wind
Oh, I see the trees
Everything is clear in my heart
I see the clouds

Oh, I see the sky

Everything is clear in our world

Oh my love for the first time in my life,
my mind is wide open.
Oh my lover for the first time in my life,
my mind can feel.

I feel the sorrow
Oh, I feel dreams
Everything is clear in my heart.
I feel life,
Oh, I feel love
Everything is clear in our world

*

אהבה היא בהירות, היא פותחת אותנו לכל מה שקורה: הרוח והעצים והעולם, הפנים והחוץ, והצער והשמחה, והמורכבות של הדברים.

מי שאוהב אותי, כמו ששרו פעם ברחוב סומסום, (זה היה קטע על פרחים וההמשך היה – הוא לא יקטוף אותי), יראה אותי גם עם הפחדים שלי וההיסוסים שלי, עם הרגעים החזקים והנפלאים שלי, עם כל הסתירות שיש בי, עם הרצונות המתנגשים, ועם ההתכוונות הממשית, המתעקשת, להמשיך ולהרחיב את היכולת שלי להיות, ולאהוב, ולהיות נאהבת.

*

פתאום יש מלא התחלות בעולם שלי. איזה כיף.

*

ואתמול נתקלתי במקרה בטקסט הזה, והרגשתי צורך להעתיק ולקחת אותו איתי. אם יש ציניקנים בין קוראי הבלוג הזה – ראו הוזהרתם, ייתכן שהוא קצת מוגזם בשבילכם.

*

לעולם אינך יודעת מתי המלאך השומר שלך יהיה שם בשבילך, אנשים נכנסים לתוך חייך למטרה מסויימת, לתקופה קצרה או לכל החיים

כשתדעי מי זה מי, תדעי גם מה לעשות בעבור אותו אדם.

כשמישהו נכנס לחייך למטרה מסוימת, זה בדרך כלל כדי לענות על צורך שביטאת

הוא מגיע כדי לסייע לך להתגבר על קושי כלשהו, כדי לספק לך הדרכה ותמיכה

לעזור לך מבחינה פיזית, רגשית או רוחנית.

זה נראה כאילו הוא נשלח אליך משמיים וזו אמת

… ואז, בלא שעשית משהו רע או בזמן שאינו נוח לך, אותו אדם יגיד או יעשה משהו שיביא לקץ יחסיך איתו.

לפעמים הם מתים. לפעמים הם פשוט מסתלקים

לפעמים הם עושים מעשה ומאלצים אותך לנקוט עמדה

מה שעלינו להבין הוא שהצורך שלנו טופל, שחלומנו התגשם. יעודם נסתיים.

לפעמים אנשים נכנסים לתוך חייך לתקופה קצרה, כי הגיע תורך לחלוק, לגדול או ללמוד.

הם מביאים אליך ניסיון של שלווה או גורמים לך לצחוק

הם עשויים ללמד אותך לעשות משהו שמעולם לא עשית

הם מעניקים לך בדרך כלל כמות בלתי רגילה של שמחה. אבל רק לתקופה קצרה

האמיני בזה, זה אמיתי

יחסים מלמדים אותך שעור לכל החיים, דברים שאת חייבת להתבסס עליהם כדי לבנות בסיס רגשי מוצק

התפקיד שלך הוא ללמוד את הלקח, לאהוב את אותו אדם וליישם זאת בכל יחסיך עם האחרים, ובכל תחומי חייך.

אומרים שהאהבה עיוורת אך החברות רואה הכל

תודה לך* שאתה חלק מחיי, בין אם באת אליי למטרה מסוימת, לתקופה קצרה או לכל החיים.

.

* (כן כן, אני מתכוונת גם אליךָ)

.

.

כל הרשומות בפרויקט מ-ת' עד א'

מ, מים (10)

הטוב העליון הוא כמו מים

הטובים ומועילים

לאינסוף דברים

ושרויים ללא טענות

בכל המקומות

הייתי אומר שלטאו

יש אופי כמו של מים

שניהם מקבלים כל צורה

ונמצאים

בלי לדרוש לעצמם דבר

גם במקומות

שאין בהם הרבה כבוד *

.

.

מים הוא האלמנט החביב עליי מבין חמשת האלמנטים הסיניים.

הם נחשבים לאלמנט החזק ביותר אך כמו כל דבר ברפואה הסינית מה שהכי חזק עשוי להיות גם הכי חלש – ובעצם הוא גם כזה וגם כזה.

המים מבטאים את ההיבטים העמוקים ביותר של הקיום שלנו, וכשחושבים על כך שרוב הגוף עשוי ממים זה הגיוני לגמרי.

בהיבט הפיזי הם קשורים לכליות ולשלפוחית השתן, בהיבט הרגשי לכוח החיים, ולרצון העמוק ביותר, הרצון לחיות; לפחדים ולהתגברות עליהם.

למים אין צורה משל עצמם (הם פשוט בודהיסטים!), הם מקבלים את צורתו של הכלי בו הם נמצאים, ועם זאת יש להם כוח ועוצמה: מי נהר שנעים לעבר הים, לא יודעים כמה זמן זה ייקח, ובכמה מכשולים יתקלו בדרך. הנחישות והסבלנות מאפשרת להם להמשיך עד שיגיעו ליעדם. מים שנתקלים בסלע עוקפים אותו, ובכך גם משנים ומחליקים אותו, לאט לאט, בתהליך שאיננו ניתן למדידה אבל הוא מתרחש מרגע לרגע ויוצר הבדל משמעותי.

.

הכוח הזה עשוי להיות הרסני (צונאמי?). מים יכולים לקפוא מרוב פחד ולרתוח אם האש חזקה מדי והם לא מצליחים לאזן אותה.

אפשר להסתכל על מים כמטאפורה לרגשות, במיוחד, כאמור, פחד.

.

דרך המים אנחנו יכולים לראות את עצמנו ולשקף לאחרים את עצמם, אבל המים עלולים להפוך לעכורים אם אין בהם תנועה, ואז לא נראה את מה שקורה באמת.

.

יש עוד המון מה לומר על מים. אבל לא עכשיו.

.

.

בשירים של רימונד קארבר יש הרבה מים, נהרות, נחלים, דיג, גשם.

"פתאום אני מוצא שביל חדש אל מפל המים"

או

"היכן שמים נפגשים במים אחרים"

וגם זה: שיר אהבה כל-כך יפה.

.

בשביל טֶס

בחוץ, בנחל, המים מקציפים,

כמו שאומרים כאן. מזג האוויר קשה ואני שמח

שאני לא בחוץ. שמח שדגתי כל היום

במורס-קריק, משליך חכה אדומה אחורה

וקדימה. לא תפסתי כלום. לא נשיכה

אפילו, לא אחת. אבל זה היה בסדר. זה היה מצוין!

איתי בכיס היה האולר של אבא שלך ועקב אחרי

לזמן מה כלב שבעליו קרא לו דיקסי.

לרגעים הרגשתי כל כך מאושר שנאלצתי להפסיק

לדוג. פעם שכבתי על הגדה בעיניים עצומות,

מקשיב לקול שעשו המים,

ולרוח בצמרות העצים. אותה הרוח

שנושבת גם בנחל, אבל גם אחרת.

לזמן מה אפילו הרשיתי לעצמי לדמיין שמתתי –

וזה היה בסדר, לפחות לכמה

רגעים, עד שזה נקלט באמת: מת.

כששכבתי שם בעיניים עצומות,

בדיוק אחרי שדימיינתי איך זה יהיה

אם באמת לא אקום יותר, חשבתי עלייך.

פתחתי את עיני וקמתי מיד על רגלי

וחזרתי להיות שוב מאושר.

אני אסיר תודה לך, את מבינה. רציתי לומר לך. **

.

.

*מתוך ספר הטאו, לאו צה, בתרגום ניסים אמון.

** מתוך שירים, תרגום: עוזי וייל

.

והנה עוד שיר על מים ואהבה

ת', תהום (1)

התהום אינה חוצה אותנו,

התהום מקיפה אותנו.

(ויסלבה שימבורסקה)

*

פעם חשבתי שבשביל אהבה חייבים תהום. נניח כמו בתלמה ולואיז, עם דרמה, עם אין-ברירה, עם קפיצה אמיצה – פחדנית כזאת, עם כל מה שיש, עם סוף, עם מוות.

היום אני חושבת שיש תהום בכל מקרה, כל הזמן, לכל אחד.

אולי אפילו לא 'לכל אחד' כי היא לא שייכת לאף אחד גם אם היא נוצרה מהפחדים וההתנסויות והפנטזיות והתשוקות הכי פרטיים.

היא נמצאת שם. לפעמים משתרכת מאחורינו כמו צל, כמו משהו ששכחנו, כמו משהו שעוד לא העזנו להיזכר בו. ולפעמים לפנינו כמו אזהרה, כמו הבטחה, כמו משהו שעוד ניזכר בו.

אם יש לנו מזל, אם היינו אמיצים מספיק, אם אנחנו אמיצים מספיק ברגע הזה, אנחנו מכירים בה, מכירים אותה.

יודעים איפה היא אורבת. נזהרים מלהניח את הרגל איפה שפעם היינו מניחים בתמימות מעושה כאילו לא ברור לאן היא תוביל. ומכירים גם במוגבלות שלה. בכך שהיא רק חלק  מכלל האפשרויות שאפשר לבחור ביניהן. גם עכשיו. בשנייה הזו ממש.

*

לא חייבים לרוץ אל תוך התהום כדי לאהוב ולא להסתובב סביבה ולהניף רגל אחת באויר.

אפשר להכיר בה ולפסוע צעד צעד אחורנית

בעיניים פקוחות

שרואות גם את כל מה שמסביבה, כל מה שמאפשר את קיומה, הרי בלי הרים וצוקים ומישורים לא היתה יכולה להיות תהום.

*

יש תהום והיא

נפערת

*

רק עכשיו שמת לב?

*

אני לא יכולה לתפוס מרחק

המרחק הוא זה שתופס אותי

*

*

היום התחלתי כאן פרוייקט חדש, בהשראת חברתי מיכל, כל יום אני אכתוב רשומה אחת, שתתחיל ממילה אחת, לפי סדר הא'-ב', אבל מהסוף להתחלה, כי כמו ששמתם לב, זה די רלוונטי בשבילי כרגע, התנועה של מסוף להתחלה.

*