חומרי גלם (2)

מצפן שהסתיר פחד
והקולות שיש להם חיים
שמש כמו כתם
ענק ומהדהד,
לא ידעתי
שעוד קילומטר אחד
החיים כפולים.

אהבתי אותך

וכל זה


מודעות פרסומת

חומרי גלם (1)

יצאנו.
הפחד – רפסודה
השכחה – מצפן
ענק ומהדהד.
מיהרנו,
כל אחד והשמש שהסתיר
ועדיין, אגב,
אהבתי אותך.
עוד קילומטר אחד –
כפות רגליך שיש להן חיים כפולים. קולות
כמו כתם כלליים מאד
אפילו כשחשתי פטורה ומנותקת
ולא ידעתי שמבחוץ אני הד
יכולתי לאט לחדד עפרון
וכל זה כדי שיהיו החיים
מתמסרים
מכוח שיוטם
מפעפעים
במובן הפשוט

*

כן כותבת, לא כותבת, הבנתי שהגיע הזמן לשחק קצת עם מילים.

לקחתי חוברת של הליקון (בנושא דיאלוג!), דפדפתי, אספתי מילים בודדות או מקסימום שלוש-ארבע ברצף מתוך השירים והמאמרים

ערבבתי את כולן, יצא שיר.

מחר יהיה שיר חדש, אבל מאותם חומרי גלם בדיוק.

איזה כיף לשחק.

נדר הבודהיסטווה – תרגום

בודהיסטווה הוא מי שלקח על עצמו את הנדר, ומבקש לממש את הבודהיצ'יטה – השאיפה להגיע לשחרור למען כל היצורים החיים.

לשמחתי השתתפתי בלימוד של הדלאי-למה על טקסט שעוסק בבודיהיסטווה. בסוף ימי התרגול, מי שרצה לקח את הנדר. אני לא עשיתי זאת, אבל המשכתי לשמוע עוד ימים אחר כך את המילים הללו, כפי ששמעתי אותן מתורגמות סימולטנית לאנגלית באוזניות, בזמן שהדלאי-למה אמר אותן בטיבטית, במיוחד ארבעת המשפטים האחרונים.

.

With a wish to free all beings
I shall always go for refuge
,To the Buddha, Dharma and Sangha
.Until I reach full enlightenment
,Enthused by wisdom and compassion
Today in the Buddhas' presence 
 I generate the Mind for Full Awakening
.For the benefit of all sentient beings
,As long as space remains
,As long as sentient beings remain
Until then, may I too remain
.And dispel the miseries of the world

.

אבל יש לנדר הזה כמה גרסאות, ולילה אחד מצאתי את עצמי מתרגמת אחת מהן לעברית. זה לא היה מתוכנן, זה פשוט קרה. הטקסט הוא מקסים בעיניי, הוא שירה מלאת אהבה. וגיליתי שתרגום היא מלאכה מרגשת ומספקת!

.

מי יתן ואהיה מגן לחסרי ההגנה

מורה דרך להולכים בה;

למבקשים לחצות את מי הנהר,

מי יתן ואהיה גשר, סירה, רפסודה.

.

מי יתן ואהיה אי לחפצים בחלקת אדמה,

ומנורה לנכספים לאור;

לכמהים למנוחה, אהיה מצע רך,

והנזקק למשרת, עבד אהיה לו.

.

מי יתן ואהיה אבן טובה, כלי של שפע,

מילה של עצמה, ותרופה נעלה;

מי יתן ואהיה עץ משאלות,

פרה שופעת לכל אלה החיים.

.

כאדמה הגדולה ושאר היסודות,

שכמו הרקיע מרחיקים היות,

מי יתן ואהיה קרקע ומֵיכל,

לחיי אין ספור היצורים שבכל העולמות.

.

כך, לכל אחד ואחת מן החיים כולם,

המשתרעים ללא גבול כמו השמיים עצמם,

מי יתן ואהיה מזין ומפרנס

עד אשר יחצו את גבולות הסבל.

.

.

הטקסט באנגלית ממנו תרגמתי לקוח מכאן

בארדו. קארבר

*

טיפלתי השבוע בחברה בהריון מתקדם. הינחתי יד על הבטן שלה והרגשתי את התנועות שבפנים. את ההבדל בין איזור אחד בבטן לאיזור אחר. היתה בי שמחה נקייה כזו, מעצם זה שהיא הרשתה לי בטבעיות לגעת בבטן שלה, לדבר כמעט עם הילדונת שבפנים.

*

בבית החולים שבו הייתי פעם בעצמי תינוקת בתוך אינקובטור, יושבת עכשיו משפחה שאני אוהבת בכל ליבי ונפרדת מהאמא שמחלה איומה מכריעה אותה.

כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה: זה לא פייר, זה לא פייר.

* *

יש פרק בסיינפלד שבו איליין מופתעת שמישהו מזכיר במהלך שיחה את החבר שלה לשעבר, שהרי הם נפרדו.

"!And still he continues to live" עונה ג'רי.

*

לפעמים זה באמת מוזר להיזכר במישהו שיצא מהחיים שלנו. לחשוב שכל הזמן הזה שבו אנחנו חיים את חיינו ונעים ומשתנים, בזמן הזה בעצם גם הוא חי. לפעמים נדמה כאילו הוא מת, או כאילו הוא היה בסך הכל חלום או משהו שהיה קיים רק בדימיון.

*

ולפעמים אני חושבת, איזה בזבוז זה. לכמה הפרדות וניתוקים אנחנו נדרשים כדי לחיות. כמה קשה להבחין לפעמים מתוכם מה באמת דרוש כדי לחיות במלוא מובן המילה, כדי לאפשר לנו חופש להיות ולהרגיש, ועל כמה מהם היינו מוותרים מייד אם היינו יודעים שמחר או עוד שבוע או חודש הוא או אנחנו לא נהיה יותר בעולם?

*

בספר המתים הטיבטי מתייחסים למוות כתהליך: הוא לא קורה ברגע אחד, זה שלב של  40 יום אם אני לא טועה. זה נקרא "בארדו", מילה שאני מבינה אותה כסוג של מעבר דרך. במהלך הימים שאחרי המוות, הנשמה עושה את הדרך שלה אל הגלגול הבא. בזמן הזה היא מועדת ליפול, לסטות מהדרך ולא להגיע. כל השדים ינסו למשוך אותה ולהפחיד אותה. התפקיד של איש הדת הטיבטי שיושב בחדר עם המת ועם משפחתו הוא לתמוך במעבר הזה, להזכיר למת להשאר בנתיב שלו ולא ללכת שבי אחרי השדים, וכך להגיע אל הגוף הנכון.

*

במובנים רבים אנחנו כל הזמן בבארדו כזה או אחר. כל הזמן במעבר, כל הזמן בדרך, כל הזמן מתגלגלים אל ומתוך, וכל הזמן שומעים את השדים מפתים ומפחידים אותנו. כל הזמן מתים ומתחילים מחדש.

*

לפעמים זה כואב ומלא חוסר אונים. ולא פייר, כל כך לא פייר.

*

קטע מאוחר

והאם קיבלת מה

שרצית מהחיים האלה, למרות הכל?

כן.

ומה רצית?

לומר על עצמי נאהב, להרגיש שאני

נאהב על פני האדמה הזאת.

.

(ריימונד קארבר, מתוך 'שירים', תרגום: עוזי וייל).

*

שיר שלא היה קורה אלמלא חזי לסקלי

.

אהבתי אותךָ וּוִתַּרְתִּי עליךָ.

אני משקרת כשאני אומרת:

"עליךָ".

אהבתי אותך ולמדתי ממך

שתמיד יש עוד משהו שאפשר

לוותר עליו  –

"למות בכל רגע

אל תוך העכשיו."

.

.

תשליך 4 / הרעיון

הרעיון / מארק סטרנד

.

גם אנחנו רצינו שיהיה לנו

משהו מעבר לעולם שהיכרנו, מעבר לעצמנו,

מעבר לכוחנו לדמיין, אבל למרות זאת משהו

שבתוכו נוכל לראות את עצמנו; והתשוקה הזו

תמיד באה באקראי, באור דועך ובכזה קור

שקרח על פני האגמים בעמק נסדק והתגלגל,

וסופת שלג כיסתה את מעט האדמה שראינו,

ורגעים מן העבר, כשצצו ועלו שוב,

לא נראו כמו שהיו פעם, אלא לבנים כרוחות רפאים,

מהבהבים חלש בנוף שקרי, בין מחיקות חבויות;

ולא היתה אפילו פעם אחת שהרגשנו שאנו קרובים

עד שרוח הלילה אמרה, "למה לעשות את זה,

ביחוד עכשיו? לכו חזרה למקום שאליו אתם שייכים;"

ואז הופיעה שם, עם כל חלונותיה זורחים, קטנה,

רחוקה, מעבר למישור הקפוא – בקתה;

ועמדנו לפניה, נדהמים שהיא שם,

והיינו פוסעים קדימה ופותחים את הדלת,

ונכנסים לתוך הזוהר ומחממים את עצמנו,

אבל היא היתה שלנו על ידי שלא היתה שלנו,

והיא חייבת להישאר ריקה. זה היה הרעיון.

.

.

תרגום: עוזי וייל, מתוך 'שירים'.

תשליך (2)


.

כאילו אינני / דליה רביקוביץ

אל תעשה לי את זה,

אני לא גרועה עד כדי כך

שתמחק אותי

כאילו אינני.

היו בינינו דברים מהירים ויפים

והיו בינינו

הבהובים,

כמו שני פנסי אוניות

שהאירו זה על זה,

לא באותו לילה

ולא באותו ים.

.

וכל מה שקלקלנו

הוא מנהג בשר ודם,

ואני ספינה

ואתה ספינה

אולי מבוצרת יותר,

איך אתה ואני

הולכים בים

שאינו שקט.

אל תמחק אותי ואל תעלים

ואל תעשה

כאילו אינני,

כי מה שבא אלי ממך

הוא מה שיבוא לך ממני,

ואני עצמי נדמית עלי

לעתים קרובות

כאילו אינני.

.

תשליך (1)

.

יש רגעים כאלה עדיין

פתאום אני רודפת אחרי ראש המפלצת

שיש לה רק אינסוף זנבות

וגם הם נעלמים לתוך הסדקים שבין המרצפות

רק כדי להופיע במקום אחר.

.

לא. זאת לא אהבה.

.

ספטמבר

ספטמבר הגיע. אני אוהבת את החודש הזה, חיכיתי לו כל הקיץ, ולמרות שהוא בטח טומן בחובו כל מיני חמסינים איומים, אני אוהבת אותו כי הוא מביא את ראש השנה וגם את יום ההולדת שלי.

בספטמבר אני תמיד מתמלאת בתחושת חיים, משהו מתרגש ומוכן להתחלות חדשות ובלתי ידועות אבל ברור לי שהן כבר מתהוות.

הסתיו התחיל – זה כבר ברור ומורגש, לא רק בהקלה שבאמת באמת הגיעה אחרי החום הגדול, גם באיזו תחושת ניקיון שקצת קשה לי להסביר ולכן היא אולי תחכה לפוסט אחר.

*

ספטמבר / ריימונד קארבר

ספטמבר, ואיפשהו אחרון

עלי השקמים

חזר לאדמה.

.

הרוח מנקה את השמיים מעננים.

.

מה נשאר כאן? תרנגולי בר, דגי סלמון כסופים,

ואורן מבוקע אחד לא רחוק מהבית.

עץ שנפגע מברק. אבל אפילו עכשיו

מתחיל לחיות שוב. ענפים קטנים

מופיעים באורח פלא.

.

"מגי לצידי" של סטיבן פורסטר

מנגן ברדיו.

.

אני מקשיב ועיני רחוקות, רחוקות.

.

.

תרגום: עוזי וייל

רציתי לחלום עליךָ

חלום מדויק הוא חומר ניקוי, הוא רוח מבעד לחלון,

הוא אצבעות שמניחות את האמת כמו חפץ במרכז השולחן.

לפנות בוקר נעניתי:

הופעתָ פתאום במקום צפוף ורועש

חיבקתי אותך, כפות ידיים על הגב

אף שהפעם.

.

אמרתָ: אני מְחַכֶּה לִנְפִילָה.

ניסיתי לומר שחוץ מאהבה אין לי, ולא לאף אחד אחר

משהו לתת, לך או לכל אדם אחר.

כל זה התרחש במעבר

בין דלת הכניסה לחלל הומה של מסעדה

שעבדתי בה באותו לילה,

השיחה התפתלה סביבנו, ופתאום שמתי לב

שאתה כבר לא עומד על הרצפה

אלא מרחף, מהודק מרְצונךָ בסיכות

ללוח המודעות שמאחוריךָ.

קוסם של שהייה והיעלמות אתה

כבדרך אגב עשית זאת שוב.