תרגום: תמי ברקאי
הו, לאהוב את מה שנעים ולא יחזיק מעמד!
איזו משימה
לבקש
ממשהו, או ממישהו
ובכל זאת, היא שלנו
ולא למאה שנים, או לשנה
אלא שעה אחר שעה.
ביום סתיו אחד שמעתי
מעליי, ומעל צריבת הרוח, צליל
שלא הכרתי, ומבטי נורה מעלה, הייתה זו
להקת אווזי שלג, שעפו
מהר יותר מאלה שאנו רואות בדרך כלל,
ובהיותם בצבע השלג, תפסו את קרני השמש
כך שהיו, בחלקם לפחות, זהובים.
עצרתי את נשימתי
כמו שאנו עושות
לפעמים
כדי לעצור את הזמן
כשמשהו נפלא נגע בנו
כמו גפרור
דולק, אבל לא מכאיב
בדרך הרגילה
אלא בעונג
כאילו שהתענגות
היא הדבר הרציני ביותר
שאי פעם הרגשת.
האווזים עפו הלאה
לא ראיתי אותם שוב מעולם.
אולי עוד אראה, מתישהו, באיזשהו מקום.
אולי לא.
זה לא חשוב.
מה שחשוב
זה שכאשר ראיתי אותם,
ראיתי אותם,
כמו מבעד למעטה, בחשאי, בשמחה, בבהירות.
ים אדמה 
נפלא נפלא נפלא.
הכרתי את מרי אוליבר
רק בשנה האחרונה והיא נהדרת
והתרגום שלך נהדר.
תודה מיכלי!
היא בהחלט נפלאה.