באופן לא מפתיע, ככה זה קרה: תנועה הולידה תנועה.
מהנסיעה לווסטרבורק חזרתי מותשת אבל שמחה שנסעתי. למחרת גיליתי שההצעה של נ' היקר שאקח את המצלמה שלו ולא אסתפק בטלפון הנייד, היתה נהדרת, והחופש שמצלמה מקצועית מעניקה, לבחור את הצמצם והפוקוס, אין כמוהו.
התנהגתי כאילו זו מצלמת הרפלקס שהיתה לי פעם, כשאי אפשר היה לדעת מה יצא עד שמפתחים את הסרט.
*
ואז חשבתי, אני רוצה שאנשים יספרו לי זכרון שיש להם על מישהו או מישהי שעזרו להם פעם בחיים. כשהתחלתי לבקש מכולם זכרונות, הם שאלו – ומה תעשי עם זה? ולא היה לי מושג. רק ידעתי שאני רוצה שהפרוייקט שלי לא יישאר אצלי אלא ילך בחלקים עם אנשים אחרים הביתה.
*
אהבתי את הפרפר…
זו רשומה שמשאירה אותי על קצות האצבעות,
ואני מבינה שהיא מקדימה את הסיפורים ואת מה שעשית איתם 🙂
ושוב, המילים והצילומים עובדים כל כך יפה ביחד.