באופן לא מפתיע, ככה זה קרה: תנועה הולידה תנועה.
מהנסיעה לווסטרבורק חזרתי מותשת אבל שמחה שנסעתי. למחרת גיליתי שההצעה של נ' היקר שאקח את המצלמה שלו ולא אסתפק בטלפון הנייד, היתה נהדרת, והחופש שמצלמה מקצועית מעניקה, לבחור את הצמצם והפוקוס, אין כמוהו.
התנהגתי כאילו זו מצלמת הרפלקס שהיתה לי פעם, כשאי אפשר היה לדעת מה יצא עד שמפתחים את הסרט.
*
ואז חשבתי, אני רוצה שאנשים יספרו לי זכרון שיש להם על מישהו או מישהי שעזרו להם פעם בחיים. כשהתחלתי לבקש מכולם זכרונות, הם שאלו – ומה תעשי עם זה? ולא היה לי מושג. רק ידעתי שאני רוצה שהפרוייקט שלי לא יישאר אצלי אלא ילך בחלקים עם אנשים אחרים הביתה.
*
ים אדמה 
אהבתי את הפרפר…
זו רשומה שמשאירה אותי על קצות האצבעות,
ואני מבינה שהיא מקדימה את הסיפורים ואת מה שעשית איתם 🙂
ושוב, המילים והצילומים עובדים כל כך יפה ביחד.
יש התאמה נהדרת בין התמונות ובין הטקסט: הסידרתיות של הקולבים ושל המרצפות בתמונה הראשונה וערימת הלוחות בשניה, עם הפרפר הצבעוני ששובר את הגוון החום אפרפר של הלבנים. ומאידך הסיפורים המובטחים שגם הם יעסקו באותו נושא, מזוויות שונות.