הסיפור על הסיפור

("(נסיעה לחוץ לארץ מאפשרת לך לצאת מהסיפור שלך ולהיכנס לסיפור של מישהו אחר)".  – mibo

*

למחנה האמנות בפריזלנד שבצפון הולנד ניתנה הכותרת Fertellendeweis, זו מילה בשפה הפריזית שמשמעותה: לספר סיפור תוך כדי תנועה.

רק אחרי שלא היו עוד פריזים בסביבתי שאלתי את עצמי, האם יש עוד מילים בשפה הזו שמתארות פעולות אחרות תוך כדי תנועה? ואם לא, איך זה שדווקא לספר סיפור קבלה את הצירוף הזה?

*

*

הוזמנו להכנס לתוך הסיפור של הכפר, הסיפורים של אנשים שפגשנו וכאלה שלא.

(הסיפור של הכפר Tytsjerk הוא שבמהלך מלחמת העולם השנייה אירח הכפר הקטנטן 170 פליטים הולנדיים מהעיר Til שהופצצה בצורה מסיבית, ומשפחות שלמות נסו על נפשן במסע ארוך צפונה. תושבי הכפר פתחו לפניהם את בתיהם לתקופה שלא ניתן היה לצפות את אורכה).
נושא מחנה האמנות היה אירוח, כולנו התארחנו בבתי תושבים למשך שבועיים שלמים, קבלנו אוכל ואופניים והרבה עזרה ומעורבות של תושבים בכפר בפרוייקטים השונים שהלכו ונוצרו מיום ליום.

*

מה שתמיד מסקרן אותי: מה הופך מקום לבית – כמה זמן לוקח עד שאני אומרת 'הביתה' כשאני מתכוונת לדירה / מקום שמארח אותי / מקום שאני רק ישנה בו ?

כמה מהר העין והלב מתרגלים לנסיעת האופניים השקטה בבוקר ובלילה, בין השדות, הכבשים והסוסים, בתי החווה השלווים, השקט, הו, השקט!

כמה מוזר להבין שמה שכל כך מערסל וגם מטלטל בשהייה ארוכה בחו"ל זה המפגש עם חיים שפויים, נטולי הנימה והטעם של האלימות והפחד?

*

מחנה האמנות היה עצירה שמאפשרת תנועה. דומה מאד לריטריט: נפגשת לה קבוצת אנשים, מכל מיני מקומות וסיבות שהביאו אותם לשהות יחד לתקופה מוגדרת של תרגול, שהוא במידה רבה אישי ואינטימי אבל הוא גם משותף ויש בו כוח שנובע מתוך תנועת הקבוצה יחד. ואי אפשר לצפות מה נפגוש בדרך ומה יהיו התוצאות.

בריטריט מדיטציה ההזמנה היא מראש לוותר על הרעיון של תוצאה. מחנה האמנות דרש ממני את אותו הדבר בדיוק: להתמסר לאי הידיעה, לעייפות שהגעתי איתה ואותגרה קשות ע"י גל החום הבלתי נסבל והבלתי נגמר, להתמסר לצורך שלי בזמן, במרחב ובשקט. להודות שאני זקוקה לזמן, לתהליך, שאני לא יכולה לדעת מייד, לאפשר לאזור הפנימי ההוא, שנחבא, שנשכח, להתמתח ולהשמיע קול.

לספר לאישה החכמה בווטסאפ שחם נורא ועייף לי ובתוכי יש מדבר שרוצה שקט וזמן לשהות בו, ואיך בכלל עושים אמנות. לדמוע מול המילים הכי חכמות וטובות שמסך הנייד יכול היה להחזיר אליי, ואחרי הבכי הזה, פתאום, הכל נפתח, והיד שלי התחילה לרשום, והעיניים שלי התחילו לראות.

*

הברווז הזה שייך לשכנים, ספרה לי ווילי שהתארחה בימי המחנה בבית ליד. השכנים היו בחופשה והברווז, כך נדמה, חיכה להם בסבלנות ועקשנות, יושב לו בצד המוצל של הכביש, ובלילה יוצא לשוטט במרכזו. ווילי היתה מחזירה אותו לחצר שלו בעזרת שורה של חתיכות לחם או פנקייק.

אה, זה הברווז המכוער! אמר מישהו.

זה ברווז מאד מיוחד! אמרה מישהי אחרת.

*

 

 

 

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “הסיפור על הסיפור

    • הי מיבו 🙂
      אכן, מחנה אמנות למבוגרים. מסתבר שיש כזה קונספט בעולם והוא מיועד לאמנים.
      עבדנו בקבוצות לפי תחום עיסוק בערך (מיצבים, תנועה, מוסיקה, ואנחנו הצלמים-רשמים-ציירים נקראנו יחד image makers).
      כל אחד עשה מה שרצה אבל היה הרבה עידוד לשיתופי פעולה ובאמת היו לא מעט.
      על מה שעשיתי אני אכתוב בהמשך, רק אגיד שהיה רישום אחד גדול ועוד פרוייקט שאותו חילקתי למבקרים בתערוכה.

  1. אוי תמצ'יק זה כל כך מרגש.
    איזו הרפתקאה מופלאה.
    למרות שלא העלית את התוצאה
    אז ראיתי בפייסבוק והיא נהדרת!
    לשמור ולנצור…
    ולהמשיך ליצור!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s