נסענו באוטובוס,  אחיינית הפלא ואני.

היינו מיבייתנים (יש כאלה שקוראים להם לוויתנים, אבל יש להם בעיה בהגייה).

אותר מיבייתן אחד שלא יכל ללכת כי:

נשך אותו תמנון

נשך אותו קנגורו

נשך אותו פומה, וגם נמר

עקצו אותו יתושים וזבובים ואכלו אותו חרקים וזוחלים,

הוא היה עצוב, עלוב מטורף! (נשבעת לכם שהיא אמרה את זה).

פתאום היה אריה באוטובוס!

"אריה באוטובוס! איך הגיע אריה לאוטובוס??" שאלה ש' בתדהמה וכל נוסעי האוטובוס הסתובבו לראות והתפעלו, כי באמת, ש', עם הגולגול של שעור בלט, והעיניים מלאות האור והחיים, היא הדבר הכי מעורר התפעלות שמישהו ראה אי פעם.

בנקודה הזו הגענו לתחנה, ירדנו, כל המיבייתנים וגם האריה.

*

בפארק קריית ספר כל שלושת הברווזים מסוג טבלן התנפלו על ברווז אחר וניסו להטביע אותו. החזיקו את הצוואר שלו במקורים שלהם ונפנפו בכנפיים, ואני ואמא שישבה שם עם פעוט הבטנו זו בזו בבלבול וניסינו לסמן להם עם הידיים – הלו ברווזים, יש פה ילדים קטנים שבאו לראות כמה אתם חמודים, ולא לקבל מבזק מהמציאות שמחוץ לבריכה הקטנה שלכם.

אמרתי, הם משחקים, וש' אמרה, הם רבים, ואמרתי, הם משתוללים, וכן, כנראה שהם רבים.

ובסוף הם הניחו לו לנפשו והבטנו בדגים הכתומים ששחו כמו תמיד.

*

כשעלינו על האוטובוס בדרך חזרה ש' שאלה אם נשב מקדימה ואני הצעתי שנמשיך פנימה ואשה אחת נחמדה אמרה: "לא לא, שבו כאן, אני רוצה לשמוע את המשך הסיפור ששמעתי באוטובוס בכיוון השני לפני שעתיים!"