היום קיבלתי מ"סלונה" מייל עדכון שהבטיח לספר לי "דברים שלא סיפרו לכם על רפואה משלימה", ובכותרת המשנה של הפוסט הציעו לי, בצורה שלא משאירה הרבה מקום לדמיון, לחשוב שוב, אם העליתי בדעתי להיעזר ב"שירותי הרפואה המשלימה".

בתור מטפלת בשיאצו וסטודנטית לרפואה סינית אני סקרנית לשמוע דברים שלא סיפרו לי, אז קראתי.
ד"ר לאופר, רופאה אונקולוגית בכירה, מיהרה להרוס את המתח ומיד במשפט הראשון גילתה לי שהרפואה המשלימה משלימה – נחשו ילדים, את מה? נכון, את חשבון הבנק של אותם "מספקי הרפואה המשלימה". לא מטפלים, לא עוסקים ברפואה, "ספקים".
הפיתוי גדול לתהות ולו לרגע על חשבונות הבנק של "מספקי הרפואה הפרטית הבלתי משלימה", אבל זה יהיה קל מדי, ולא באמת רלוונטי.

"לאחר בירור מקיף", היא בוחרת לגשת למטפלת בשם גליה, שכל מה שידוע לנו עליה הוא שהיא "ממותגת, מסודרת עם הרבה המלצות מנשים רציניות".
למה פנתה ד"ר לאופר לטיפול? האם גליה היא מטפלת שמצהירה על עצמה, סליחה, ממותגת, כבעלת התמחות או ניסיון בתחום מסוים? איך אותן נשים רציניות נימקו את המלצתן? זאת לא נדע. ייתכן באותה מידה של סבירות, שגליה היא בעלת דוקטורט ברפואה סינית, שעובדת בבית חולים כלשהו בארץ ומשתתפת במחקרים 'רציניים', או היפית שרואה הילות במיץ עשב חיטה.

מן הסתם התקיימה בין שתי הנשים שיחת טלפון מקדימה, שהיא הזדמנות פז לשני הצדדים לקבל מידע. זה הזמן לשאול שאלות כמו – באיזו שיטות את מטפלת, האם טיפלת בעבר במקרים דומים ומה הצפי שלך לגבי הטיפול, מה אורך המפגש ומחירו. (שנדמיין לרגע איך זה יהיה לשאול את כל זה את הרופא/ה שלכן בקופת חולים?).
זו הזדמנות להרגיש אם יש, סליחה על השימוש במילה של מטפלים "משלימים" – חיבור, או כימיה, או שפה משותפת, ולקבל הוראות במידה וישנן כמו – האם רצוי להימנע מאוכל לפני המפגש, לבוא בלבוש קל, או להביא תוצאות בדיקות.

"גליה קבלה את פני במתיקות דבש פלוס. לא התעניינה הרבה בהיסטוריה הרפואית שלי, לא הסבירה ולו במילה איך היא מתכוונת לטפל בי, ומיד התחילה להציל אותי."
מה כן שאלה גליה? מה המטופלת בחרה לספר לה ולשתף אותה? לא יודעים.

למרות הפתיחה מבשרת הרעות – היה טיפול. המטופלת כנראה לא שהתה בחדר בזמן שהוא התרחש, כי רק בדיעבד התברר שהוא כלל דיקור סיני ושיאצו.
טופלתי בשיטות האלה לא מעט פעמים, ואיכשהו בכולן הייתי ערה לזה שהמטפל/ת, לאחר שיחה, דקרו אותי במחטים ואף נגעו בי, כי זה מה שעושים בדיקור ושיאצו.
יכולתי לומר אם המגע היה לי נעים, אם כאב לי, אם הרגשתי שהשיחה והטיפול רלוונטיים לי, אם סמכתי על המטפלת, האם היה ביננו מפגש ממשי, אנושי, או שהוא התפספס. האם חשתי רגועה יותר, האם הבעיה לשמה הגעתי לטיפול קיבלה התייחסות או לאו, האם אני מרגישה רצון להגיע שוב, האם יש לי תחושה שתהליך טיפולי עם המטפלת הספציפית הזו ייטיב איתי?

במקרה הזה, המפגש הטיפולי מתואר כמו שדה קרב. המטפלת תוקפת בעזרת מחטים, המטופלת נמלטת, המטפלת מאגפת מימין בעזרת סמס והמטופלת חוזרת "כי צריך לתת צ'אנס". למה?
יכול להיות שגליה היא מטפלת נהדרת, יכול להיות שהיא לגמרי לא מתאימה לד"ר לאופר, ויכול להיות שאין לה מושג מה היא עושה. כל האופציות וכל הטווח שביניהן אפשרי, אבל קל יותר להסיק מסקנות נחרצות:
"שמה שיכול להועיל, עלול גם להזיק" – נכון. ייתכן שהיה אפשר לוותר על שלושה ביקורים אצל גליה בשביל הגילוי הזה. מאידך – גם להפך! מה שעלול להזיק, יכול גם להועיל. זה אומר שיש לו השפעה. וזו כבר התקדמות, שהרבה מאד מחקרים ובתי חולים ומרפאות "רציניות" הבינו, ולכן שילבו בתוכן רפואה "משלימה". באונקולוגיה, ואת זה אני בטוחה שד"ר לאופר פוגשת מקרוב, זה קורה מזמן ומיטיב עם חולים רבים.
"ש”הרפואה המשלימה” היא סודית" – לא, ד"ר לאופר, היא לא סודית. אני יכולה לומר זאת בביטחון על הרפואה הסינית, שעקרונותיה פתוחים ונגישים לכל מי שחפץ להתקרב אליהם. למעשה הם כל כך פתוחים שלא צריך רופאים או מטפלים "משלימים" בשבילם, צריך היגיון בריא, הקשבה, פתיחות ותשומת לב למה שמשותף לכולנו כבני אדם, ורגישות למה שייחודי למי שנמצא מולנו ומה שהוא זקוק לו.

כל המטפלים שאני מכירה ישמחו לחלוק את הידע שלהם, ומלבד זאת יש עשרות ספרים על כל שיטה ושיטה מהעולם הגדול והרחב שאת מתעקשת לקרוא לו בשם אחד כוללני "הרפואה המשלימה".
"והעיקר – שעדיף כבר ללכת למוסך, שם אולי יחליפו לך מנוע שלא לצורך, אבל לפחות לא ישבשו לך את הגוף והנשמה" – אוקיי, כולנו יודעים שבמוסך מרמים אותך. עכשיו כולנו יודעים שגם בטיפול "משלים" ירמו אותך וגם ישבשו לך את הגוף והנשמה. הופה, יכול להיות שיש קשר בין הגוף והנשמה? כי אף רופא ש"סיפק" לי רפואה לא דיבר על זה.
לסיום יש הסתייגות – "ואין בכך לטעון שהרפואה המשלימה תמיד אינה מועילה. אבל בהחלט ישנה כאן אזהרה מפני האמונה התמימה ש”אם לא יועיל, לפחות לא יזיק".
בפוסט קודם באותו בלוג מגוללת ד"ר לאופר את סיפורה של יעל, שאובחנה כחולת סרטן שד, הגיעה לכירורג מומלץ ומפורסם (ממותג?) שהכניס אותה בדחיפות לניתוח מיותר שברגע האחרון נמנע, ושלח אותה לאונקולוגית שפינתה 10 דקות שלמות כדי להפחיד אותה. רק לאחר תהליך שבו, ככתוב, לא היתה שום לקיחת אחריות מהרופאים המעורבים, הבינה יעל שעליה למצוא רופא של ממש: כזה ששואל, מקשיב, מכבד את האדם שמולו ומשתף אותו בתהליך. אבל אבוי, "מהר מאד התברר לה שמשימתה למצוא לה “רופא טוב” אנושי וזמין, רצוי מהמערכת הציבורית ובקרבה למקום מגוריה איננה פשוטה כלל…"

…"סיפורה של יעל אינו מתייחס, כמובן, רק למקצוע האונקולוגיה או הכירורגיה. זכותו של כל אדם חולה למצוא את הרופא הטוב ביותר בשבילו , וכדאי מאד להשקיע בחיפוש ולהצליב את כל פרטי המידע."

אהה! מה עשתה יעל? "היא חקרה הרבה מאד מטופלות ואנשי צוות על רופאים. אספה לה רשימת שמות. בדקה על כל אחד מהשמות חוות דעת ממטופלות שלו וגם מרופאים. נפגשה עם שלושה אונקולוגים שונים. נעזרה באינטרנט, בבני משפחתה ובחברות שביררו עבורה. קשה מאד היא עבדה, אבל עכשיו היא מרוצה מאד מבחירתה".

יעל עשתה מה שד"ר לאופר נמנעה מלעשות או לספר. היה משמח יותר אילו דרך החתחתים הייתה נמנעת מיעל, לולא פגשה, למשל, ספק שירותי ניתוח מהרגע להרגע שמשלים את הכנסתו בלי שום עזרה מהרפואה המשלימה. ממש כמו גליה, גם הוא כנראה לא ויתר על התשלום ששולם לו, ואני רק מנחשת שמדובר ביותר מ 300 או 400 שקלים. רפואה פרטית, אתם יודעים.

עצתי לד"ר לאופר – אם את לא שמחה לקראת המפגש הטיפולי שקבעת, אם את לא מתרגשת אפילו קצת, אם לא הרגשת אפילו טיפה של שפה משותפת – אל תקבעי תור.
זה לא קופת חולים, אף אחד לא יעניש אותך אם תבחרי רופא אחר, יש מטפלים אחרים שיתאימו לך יותר, ברמה האישית, הכלכלית והמקצועית. צריך רק לחפש אותם במידה של רצינות.

וברמה עקרונית יותר:
מיטב המטפלים שאני מכירה הם כאלה שחולקים מידע ומשתפים פעולה עם רופאים, ורואים ברופאים שותפים שלנו בעולם הריפוי, ולא יריבים. כפי שגם את יודעת, לפעמים רופאים מצילים חיים, לפעמים הטיפול שהם מציעים הוא האופציה הכי טובה ואפילו היחידה, לפעמים כדאי להשאיר אותו לסוף או לוותר עליו. זה אולי עושה כותרות נהדרות באינטרנט, אבל האמת מורכבת יותר.

עולם ה"רפואה המשלימה" הוא רחב ומגוון. הוא כולל מטפלים מקצועיים, רציניים ואנושיים שעוזרים להרבה מאד אנשים. הם מוצאים את פרנסתם במקצוע שלהם, ממש כמו שרופא אמור לעשות, ואני לא מדברת על משכורות מנהלים בהדסה). הוא כולל מטפלים בשיטות שונות וברמות ניסיון, התמחות וידע שונות. והוא כולל, למרבה הצער, גם אנשים שקיבלו הכשרה מעטה, לא מקצועית, שמטפלים ללא פיקוח ממשלתי, בין השאר בגלל עמדות כמו אלה.

הסיבות בגללן אנשים פונים לטיפולים הוליסטיים גם הן רבות ומגוונות, ובמקרים רבים זה פשוט משום שבני אדם, גם אם "רק" כואב להם הראש, מחפשים ריפוי גם בקשר הטיפולי עצמו. בהקשבה, בנתינת כלים להתפתחות למטופל עצמו, במפגש האנושי שפותח דלתות אל מרחב שמעבר ללקיחת כדור או הפקדת הגוף בידי אדם אחר, משכיל ורציני ככל שיהיה.