ארבע האמיתות הנאצלות – טנזין פאלמו, (9) חמשת הנדרים

קארמה אינה תלויה רק במה שנעשה אלא בסיבת העשייה. לכן עלינו ללמוד להיות יותר ויותר מודעים למוטיבציה שבבסיס המעשים והדיבור שלנו, והאם הפעולות, הדיבור והמחשבות שלנו הן מיטיבות או לא, מיומנות או בלתי מיומנות. הדרך היחידה לעשות זאת היא לפתח את המודעות למה שאנחנו חושבים ולמוטיבציה שמאחורי. כי אנו פועלים ותמיד באפשרותנו להצדיק את עצמנו ואת מה שעשינו. כל הדיקטטורים הנוראיים מצדיקים את עצמם, הם מרגישים בסדר עם עצמם. אפילו היטלר לא הבין מה לא בסדר, מבחינתו הוא עשה מה שהיה נכון לעשות. פול פוט, מאו טסה טונג, הם חשבו שהם בסדר, רק לא מבינים אותם. אז עלינו באמת לברר מה הסיבה האמתית שאנו עושים מה שאנו עושים, לא רק זו שאנו אומרים לעצמנו. הבודהה קישר זאת לתחילת הדרך – קודם עלינו להגיע להבנה בהירה של המצב שבו אנו נמצאים וכיצד נוכל לשפר אותו, ואז לבחון מה באמת אנו עושים? מה המוטיבציה שנמצאת בבסיס המעשים והמילים שלנו? מה באמת מתקיים בתודעה?

ישנה חלוקה למה שמועיל ומה שלא, ובדרך האסייתית מתחילים ממה שלא מועיל. ישנם הרעלים של החמדנות, כעס, גאווה, קנאה, ומה שיוצר את כל אלה היא הבורות הבסיסית שלנו לגבי מהות הדברים. כאשר כל פעולה של גוף, דיבור ותודעה נעשית תחת השפעת הרגשות השליליים האלה יהיו לה השפעות שליליות. זה דומה לזרעים רעילים שמצמיחים צמח רעיל. אבל אם אנו פועלים באמת מתוך מוטיבציה של הבנה, נדיבות, סבלנות, אנושיות, שמחה בשמחת האחר וכן הלאה, כל מצבי התודעה החיוביים, נקצור טוב בעתיד. נרגיש זאת מיד, כי אנשים שהתודעה שלהם בדרך כלל מלאה במחשבות מיטיבות, שמאושרים בשמחתם ומזלם הטוב של אחרים, ויש להם חמלה, סבלנות, נדיבות, גורמים ללב שלנו להרגיש קל יותר. מיד נרגיש טוב יותר בלב, ובעתיד זה יוביל לתוצאות טובות. ואילו כשיש לנו רגשות שליליים, כשאנחנו בחמדנות, כועסים, עצבנים, מתוסכלים, מקנאים, או מלאים בערך עצמנו, אנו לא מרגישים טוב בפנים, זה לא נוח. נסבול באותו הרגע, וכמובן שנגרום סבל למי שבקרבתנו. ניצור תוצאות שליליות, שיגיעו כעת או מאוחר יותר בעתיד. אתם יודעים, ככל שנזכור במהלך היום רק להסתכל, איזה מחשבות מתרחשות עכשיו בתודעה שלנו? רק להתבונן. איזה סוג מחשבות, יש, לרוב, בלבנו במהלך היום? מחשבות נדיבות? אגואיסטיות? כועסות? מדוכאות? שמחות? עלינו להכיר את עצמנו. איש לא יכול להכיר אותנו כפי שנכיר את עצמנו. אבל תמיד גם לזכור, שאנו מטבענו בריאים ושהמחשבות השליליות האלה שמגיעות אלינו, הן מה שבבודהיזם נקרא adventitious defilement – זיהומים אקראיים. הן פשוט מגיעות, הן אינן שייכות לטבע שלנו. מה שאינהרנטי לטבע שלנו זה נדיבות, חמלה והבנה. האיכויות הטובות ששומרות את הלב שלנו פתוח, הן השתקפות של טבענו האמתי, הראשון. כעס, קנאה, וחמדנות הם טבענו השני. רק שני ולא ראשון. הטבע הראשון הוא יפה, השני התבלגן. לכן חשוב מאד לראות מה מתרחש בתודעה, וכשזה שלילי, להתמודד אתו, וכשזה חיובי, לעודד אותו. אבל לא ניתן לעשות זאת בלי מודעות, אם אנחנו אחוזים בתוך חשיבה או עשייה, ולא מודעים לדחפים שמאחורי המעשים או הדיבור. כי המחשבה מגיעה קודם.

המרכיב הבא בדרך השמונה הוא פעולה נכונה. פעולה נכונה היא כזו שלחלוטין אינה גורמת נזק לאף אחד. בבודהיזם זה נכלל בדרך-כלל במה שמכונה חמשת הנדרים שמחייבים את מתרגלי הדהרמה. בעלי בתים, נזירים, נזירות, כולם שומרים על חמשת כללי ההתנהגות הללו. אין לזה קשר לשאלת רלוונטיות של לפני 2500 שנה לעומת עכשיו, לא לבגדים שאתם לובשים, מה אתם אוכלים, אפילו לא לנקודת המבט הדתית שלכם כשלעצמה, אלא לדרך לחיות חיים מאוזנים ושפויים שאינם מזיקים לאף יצור חי. אלה הוראות ולא פקודות – אין בודהה למעלה בשמיים שישלח ברק אם תשבור אותן – אלה כללי התנהגות… בסנסקריט יש מילה ארוכה לכך שמשמעותה כללי אימון. אנו מאמנים את עצמנו להיות אדם טוב.

הנדר הראשון הוא לא לקחת חיים של אף יצור. לא רק בני אדם אלא כל יצור חי: בעלי חיים, חרקים, דגים, ציפורים, זבובים, יתושים. למה? כי כמו שאמר הבודהה, חייו של כל יצור הם הדבר היקר לו ביותר. וכפי שלא נרצה שמישהו יפגע בחיינו, עלינו להימנע מפגיעה באחרים. גם חרק זעיר שחש בסכנה בורח כדי להגן על חייו. כל יצור מגן על חייו ולא רוצה למות, בדיוק כמונו. כשאנשים חושבים שהם עומדים להיהרג הם מבועתים. כשבעל חיים חושב שהוא עומד להיהרג, הוא מבועת. הם נחרדים, לא אדישים, והם בטח לא חושבים: "נו מילא, אני אקריב את חיי כדי שיהיו לכם צלעות עגל נחמדות". הם משותקים מפחד ויעשו כל דבר כדי לברוח אם יוכלו. אז איזו זכות יש לנו לקחת את  חייהם? לגזול את מה שהכי יקר להם? רק משום שבעלי חיים, דגים וחרקים לא יכולים לדבר, להתחנן על חייהם, אין זה אומר שחייהם לא יקרים להם. ולכן עלינו להגן ככל שביכולתנו על חיי אחרים כמו על חיינו שלנו, ולא לעשות דבר שיפגע בהם. כך שכל חיה שנמצאת בנוכחותנו תוכל לחוש ביטחון. כשהנזירים נהגו לשבת חשופים לגמרי תחת עצים בג'ונגלים של תאילנד ובורמה, היו הרבה תיאורים של מתרגלים שפתחו את עיניהם וראו נמר או טיגריס פשוט יושבים שם, מבלי לפגוע בהם. לחיות יש אינטואיציה טובה והן ידעו שהאדם הזה לא יפגע בהם. לעיתים קרובות הנזירים עשו מדיטציה על ידידות אוהבת כך שהחיות האלה נמשכו אליהם. החיות עצמן לא חשו כל תוקפנות כי הן לא היו מאוימות. זה חשוב עבור כולנו.

ההוראה החשובה ביותר היא לא לפגוע, לא להרוג. וככל שניתן, עלינו לקחת את ההוראה הזו ברצינות רבה. אם אין ביכולתנו לקחת על עצמנו את הנדרים האחרים, את זה עלינו לקחת, לעשות את המיטב לעזור ולא להזיק. אם העולם ישמור על ההוראה הזו, זה יהיה עולם אחר לגמרי, נכון? רק זה.

ההוראה הבאה, מאד בקצרה, לא לקחת מה שלא ניתן לנו, כלומר לא לגנוב. ושוב, זו דרך לחיות מבלי לפגוע, כי רכושם של אחרים בטוח כשהוא לידנו. לא ניקח מהם דבר אלא אם יציעו אותו לנו. בזמן ההיפים רווחה האמירה "מה ששלך שלי" ובעצם זה היה "מה ששלך שלי ומה ששלי גם שלי". זה לא הפך אנשים לנדיבים, אלא חמדנים וחסרי התחשבות ברכושם של אחרים. אז גם כשאנו שואלים חפץ, אני תמיד אומרת לנזירות שלי, עלינו להחזירו… במיוחד ספרים, דיוידי וכדומה, אתם יודעים, לאלה יש רגליים והם נעלמים ואין לי מושג לאן. להחזיר אותם במצב טוב לפחות כפי שהיו, עלינו להתייחס בדאגה למה ששאלנו אפילו יותר ממה ששייך לנו. זוהי תחושת אחריות כלפי הרכוש של אחרים, תחושת אכפתיות. אם לא נחזיר, זו גניבה. וכפי שאנו נרצה לקבל בחזרה מה שהשאלנו, כך גם אנשים אחרים. שוב, זהו כלל מאד בסיסי לחיות בעולם בדרך שלא מזיקה לאחרים; עקרונות פשוטים ובסיסיים מאד של איך לחיות בחברה. אין לכך קשר כשלעצמו עם להיות בודהיסט או משהו. זה להיות אדם הגון. כל החוקים הללו הם מאד הגיוניים. ואם נשמור עליהם העולם יהיה הרבה יותר טוב.                                         

הנדר הבא ברשימה עוסק בהתנהגות מינית בלתי הולמת. פירושו לא לנצל. מיניות היא אחד הכוחות החזקים ביותר, גם בקרב בעלי חיים, זה הדחף להתרבות. זה דחף מאד חזק ומשכנע בטבע כולו כי הטבע חייב להתרבות. יחד עם הדחף לאכול, לשתות ולנוח, בא הדחף להתרבות. כמובן שאצל בני אדם הוא מתבטא במגוון עצום של דרכים כך שזה יכול להיראות רחוק מאד מהכוונה להתרבות, אבל זה היה הרעיון של הטבע. הטבע רוצה להמשיך להתקיים. אז זהו דחף מאד חזק בקיום האנושי שלנו. בדתות כמו הנצרות ואולי האסלאם, איכשהו חטא קשור תמיד בסקס. באסיה זה לא כך, לא במידה כזו, בוודאי לא בבודהיזם. כשאנשים חושבים על חטא או שבירת נדרים הם חושבים יותר על פגיעה פיזית כמו לקיחת חיים. זה יקבע אם אתה חוטא או לא, אם אתה אדם טוב. וסקס קשור לתחום אחר של חשיבות. ועדיין, הרעיון הוא שעלינו להיות אחראים ולא לנצל אחרים או את גופם למען ההנאה שלנו, מבלי להתחשב בהשלכות של פעולותינו וכיצד הן ישפיעו על הפרטנר שלנו. זו נקודת הבסיס, התנהגות מינית בלתי הולמת היא, למשל, לקיים יחסי מין עם קטינים, או עם מישהו שנמצא בקשר מחייב, כלומר ניאוף, ובמיוחד לא לנצל אחרים – את הפגיעות או הנגישות שלהם באופן שאיכשהו עלול לגרום לבעיות עבורם או עבורנו בעתיד. עבור נזירים ונזירות ההוראה שונה – התנזרות מוחלטת. אך גם למי שאינו נזיר יש אחריות למיניותו. זה חלק מחיים בעולם מבלי לפגוע. ברור שאונס וניצול מיני אסורים באופן טוטאלי, אין צורך לומר, אך גם בתוך מערכות יחסים אנושיות על אדם לזהות את ההשלכות של פעולותיו, לא רק פיזיות אלא רגשיות, לכן עלינו להיות זהירים עם הדחף החזק הזה, למנוע פגיעה באחרים ובעצמנו עכשיו ובעתיד, ככל שאנו יכולים לדעת.

הנדר הבא עוסק בדיבור שלנו, כי אנו משפיעים מאד על אנשים בדיבור שלנו. ראשית, על הדיבור שלנו להיות דבר אמת. הרעיון הוא שאנשים יוכלו לבטוח בנו. שאיננו מנסים לרמות, איננו משקרים להם, מה שאנו אומרים זו האמת, ככל שאנו יודעים. ככל שבאחריותנו אנו נאמנים לאמת, לא ממציאים סיפורים. ובנוסף לאמת על הדיבור שלנו להיות נדיב. יש אנשים שמהללים את עצמם על כך שהם תמיד אומרים אמת, אבל לעיתים קרובות הגרסה שלהם לאמת היא אמיתות כואבות. אמת שתגרום לאחרים להרגיש רע והיא בעצם רק כלי בשימוש הרוח הפגומה שלהם, חוסר הנדיבות שלהם מתבטא באמירת דברים שהם אולי נכונים, אבל גם פוגעים ומזיקים. הכוונה אינה לסוג כזה של דיבור, אלא לזה שתומך וגורם לאנשים לחוש טוב יותר. אתן לכם דוגמה: נולדתי בזמן המלחמה, והכל ניתן בהקצבה. היו פנקסי קצבות על כל סוגי המזון ועבור בגדים. לא יכולת פשוט להיכנס לחנות ולקנות, אלא לקבל בגד רק תמורת תלושים, אם היו לך מספיק. אמי גידלה אותי ואת אחי הקטן כך שמרבית התלושים שימשו עבור הבגדים שלנו. היא לא קנתה לעצמה בגד חדש במשך שנים. ואז יום אחד היא בזבזה וקנתה לעצמה מעיל חדש. וכשנכנסתי הביתה היא לבשה אותו, מאד מרוצה, מעיל חדש אחרי כל השנים האלה. היא שאלה מה דעתי ואני הסתכלתי ואמרתי: זה גורם לך להיראות שמנה. זו הייתה האמת! אבל כל ההנאה נעלמה מהפנים שלה, היא הורידה אותו, תלתה אותו בארון ולא לבשה אותו שוב לעולם. ואני הבנתי שזו הייתה האמת אבל זה לא היה מועיל. יכולתי לומר, איזה צבע מיוחד, זה מתאים לך, גם זה היה נכון. לא הייתי צריכה להיות כל כך נאמנה לאמת שציערה אותה. אז חשוב לרכך את האמת עם טוב לב. אלא אם זה דבר שעל האדם לשמוע וזה יועיל לו. באפשרותנו לומר דבר שהוא נכון באותה מידה וישמח אותו.

אז האמת שלנו צריכה להיות ידידותית, לא פוגענית, לא מעליבה. אנו אומרים משהו בכעס ושוכחים מזה אחרי דקה, אבל האדם השני נושא את זה בליבו לפעמים לנצח. הכרתי אישה מאד מושכת מטייואן, מאד אינטליגנטית, מנהלת עסק משל עצמה. אבל תחושת ההערכה העצמית שלה הייתה כל כך נמוכה והיא אמרה, זה משום שאני שומעת את קולה של אימא שלי בתוכי שאומר: את כל כך טיפשה ורעה. אימא שלה אמרה לה שהיא מכוערת, רעה וטיפשה, אז זה מה שהיא המשיכה לשמוע בתוכה. העובדה שהיא הייתה מאד מושכת ובעלת לב טוב מאד ואינטליגנטית בצורה יוצאת דופן הייתה חסרת חשיבות בעיניה, כל מה שהיא שמעה זה את אמא שלה. אז עלינו להיות מאד זהירים כי כבני אדם לעיתים קרובות אנו מתעקשים לגבי משהו שגוי ונאחזים בעצמנו במה ששלילי, במיוחד כשמדובר במישהו יקר לנו. אנו מתעלמים ושוכחים את כל הטוב שנאמר עלינו. עלינו להיות אחראים לדיבור שלנו. באנגלית אומרים "מקלות ואבנים יכולים לשבור את עצמותיי אבל מילים לא יפגעו בי". אבל הטיבטים אומרים, "מקלות ואבנים יכולים לשבור רק את העצמות, אבל מילים יכולות לשבור את הלב לרסיסים". וזה נכון. אנשים נפגעים הרבה יותר מדיבור לא חברי. ובמיוחד כהורים, אנשים צריכים להיות מאד אחראים על מה שהם אומרים לילדיהם. לעודד את הערך העצמי של ילדים כי הם מאד פגיעים, ואם הורה או מורה אומר להם  משהו אכזרי הם לוקחים את זה ללב ולא יכולים להוציא. הדיבור שלנו צריך להיות אמת, אבל גם מועיל, מעודד ותומך, לגרום לאנשים להרגיש טוב יותר. וגם לא מפלג, מרחיק בין אנשים. כמו רכילות. יש לזה תוצאות קרמתיות מאד רציניות, להרחיק אנשים במקום לקרב אותם. חשוב שהדיבור ייצור הרמוניה, יקרב אנשים זה לזה, לא יגרום לחשדנות. הבודהה תמיד הילל הרמוניה בתוך הקהילה הנזירית וגם בסנגהה הרחבה יותר, של בעלי הבתים, וכמה חשוב שנשאר בהרמוניה זה עם זה. הדיבור הוא אחד הגורמים החשובים של הרמוניה או דיסהרמוניה, לא משהו פיזי. מה אנו אומרים זה על זה. חשוב להתחייב שלא לומר על מישהו אחר מה שלא היינו רוצים שיאמרו עלינו. אם נקשיב לדיבור שלנו נראה כמה מתוכו הוא עקר, מעביר את הזמן ולא רלוונטי. זה לא אומר, כמובן, שאסור לבלות עם חברים ופשוט לדבר, אבל למעשה הרבה ממה שאנו אומרים, אם זה היה מושמע לנו היינו נרתעים. באמת, בכנות. אז תבדקו את זה. זה תרגול מאד מועיל לפעמים להתבונן מחוץ לעצמנו כביכול ולהקשיב לעצמנו מדברים. להקשיב לטון, לתוכן, ופשוט לשמוע את עצמך. בדרך כלל אנחנו כל כך שקועים בדיבור שאנחנו אפילו לא יודעים איך אנו נשמעים. אז רק מדי פעם להקשיב ולפתח תשומת הלב ששומעת את עצמנו, הטון, הקול, מה בעצם אנחנו אומרים. כבני אדם על פני כדור הארץ אנו המין היחיד שיכול לנהל שיחה בעזרת שפה, זה דבר שמייחד אותנו ובמידה מסוימת מרחיק אותנו מבעלי החיים שהתקשורת שלהם שונה משלנו. יש לנו מתנה שהיא גם קללה, זו השפה, אז עלינו לנהוג בה באחריות. להשתמש בה במטרה לקרב, ליצור שמחה אצל אחרים, מחשבות מעוררות השראה, להיות בשליטה על הדיבור שלנו, להשתמש בו בדרך המועילה ביותר לעצמנו ולכל מי שאנו במגע אתו. זה גם אחד מהנדרים החשובים ביותר.

הנדר החמישי הוא נגד אלכוהול וסמים. הבודהיזם הוא, כמובן, שיטה של אילוף התודעה, אימון התודעה, התעלות התודעה. אז באופן כללי, כל מה שתורם לאיבוד השליטה שלנו הוא מזיק. מרבית הפשעים כיום מבוצעים תחת השפעת אלכוהול וסמים. וכולנו בוודאי יודעים שכשאנשים שיכורים, זה לא מוציא החוצה את הצדדים היותר טובים שלהם, במקרה הטוב הם מביכים, במקרה הגרוע הם מסוכנים. אני חושבת שזה קצת עצוב שבמערב, וגם כאן, מתקיים קמפיין נגד עישון, מעשנים הפכו כמעט למנודים. כמובן שעישון מזיק וברור שאיננו דבר טוב, אבל אי אפשר להשוותו להשפעה המזיקה של אלכוהול, ואילו את האלכוהול מהללים. בפרסומות למשקאות אלכוהוליים הם מוצגים כאלגנטיים, מתוחכמים, ו – cool. אלכוהול גורם כל כך הרבה יותר נזק לא רק למשתמש עצמו אלא לסביבתו. כמה משפחות חיות בטרור בגלל הבעל ששותה, חוזר הביתה ומכה את אשתו וילדיו? לא רק כאן אלא בכל העולם, אנשים שותים ונוהגים, מתעללים באחרים תחת השפעת אלכוהול וסמים, זו בעיה רצינית. גם במדינות המפותחות ביותר, הבעיה החברתית העיקרית היא אלכוהוליזם. ועדיין מעודדים את צריכתו! יש סביבו תהילה כאילו להשתכר זה בסדר או אפילו נורמלי. אנו הורסים את התודעה שלנו וזה בסדר. אבל זה לא. הדבר יקר הערך ביותר שיש לנו היא התודעה שלנו והדבר החשוב ביותר שביכולתנו לעשות זה לשמור עליה, לאמן אותה כך שתהיה מועילה באמת לחברה ולעצמנו. אז הנדר החמישי אינו סתם תוספת כדי שיהיה מספר נוסף. יש סיפור טיבטי אופייני שמסביר זאת. היה נזיר נחמד צעיר שישב למדוט במערה. ואנשי הכפר שמתחת למערה היו מסורים לו ותמכו בו. הם היו שולחים אחת מהבנות להביא לו מצרכים, טסמפה, גבינה וכדומה. עם הזמן היא נדלקה עליו, הוא ממש מצא חן בעיניה. היא הציעה לו שיהפכו לנאהבים, היא שם לבד ואף אחד לא יידע. והוא אמר מה פתאום, אני נזיר ולקחתי את נדר ההתנזרות, אל תחשבי על זה בכלל. היא התאכזבה אבל הלכה. כשהגיעה שוב, באה עם כבשה ואמרה, אם לא תעשה איתי אהבה לפחות נשחט את הכבשה, נבשל אותה ונחגוג. הוא אמר את השתגעת, אני נזיר ומשתדל לא להרוג אפילו נמלה, בטח שלא חיה כמו כבשה. את לא מבינה כלום! שוב היא הלכה וכששבה הביאה בקבוק משקה. ואמרה תבחר, או שנשכב ונהפוך לנאהבים, או שנהרוג את הכבשה ונעשה מסיבה, או לפחות נשתה יחד את הבקבוק. אם לא, אתאבד. הנזיר לא ידע מה לעשות… שלא לגרום לנערה להתאבד בגללו. ובכן, הוא חשב, הדבר הפחות נורא שאני יכול לעשות זה לשתות אתה, זה לא יפגע באף אחד. אז כמובן שהם שתו, השתכרו, שכבו והרגו את הכבשה כדי לחגוג את זה. הנקודה היא שאלכוהול הוא השורש להרבה מעשים שבמצב נורמלי לא היינו עושים במה שאנו קוראים מצב תודעה רגיל. הוא פותח את הדלת לרגשות שליליים שבדרך כלל אנו מצליחים לשמור באיזושהי שליטה. אתם ראיתם אנשים שיכורים שהופכים פוגעניים, אלימים או טפשים. זה לא מוציא את המיטב שבנו אלא את הגרוע. והתודעה מתבלבלת, לא יכולה לחשוב בבהירות, זה יוצר אסון לנו ולאחרים. לכן ההתחייבות החמישית, שלא לקחת שום חומר שמערפל את התודעה היא התחייבות רצינית.

אז אלה חמשת הכללים שאתם, גם אם לא נועיל לאחרים, לפחות איננו מזיקים. אנו מנסים לטפח את הגן של הלב שלנו, אז קודם כל יש לגדר אותו כדי שלא ייכנסו חיות או גורמים אחרים שיהרסו אותו. הנדרים הללו הם גדר, כך שהצעד הראשון שלנו הוא להימנע מגרימת נזק. איננו יכולים להתחייב שתמיד נחוש ידידות אוהבת, כי לפעמים נרגיש כך ולפעמים לא. אבל נוכל לקחת על עצמנו את הכוונה שלא להזיק. לפחות את זה. ובנוסף ננסה לטפח ידידות אוהבת. כל הנדרים האלה מנוסחים בלשון שלילה אבל הכוונה שלהם חיובית. כפי שלא לומר דבר שקר פירושו לדבר רק אמת וכדומה. זה נכנס בחלק השלישי של הדרך כפולת השמונה, של התנהגות או פעולה נכונה. פעולותינו צריכות להיות בלתי מזיקות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s