"כולם עזבו את הבית למעשה, אבל כולם נשארו בו לאמיתו של דבר. ולא זכרם הוא שנשאר, אלא הם עצמם. ובעצם הם לא נשארו, אלא הם נמשכים בו. הפעולות והמעשים עוזבים את הבית ברכבת או במטוס או על סוס, ברגל או בְּשֵׂרוּךְ רַגלַיִם. מה שנמשך בבית הוא האיבר, המניע, בשם הפועל ובמעגל. הצעדים הלכו להם, הנשיקות, הסליחות, הפשעים. מה שנמשך בבית הוא הָרֶגֶל, השפתים, העיניים, הלב. הסרובים וההסכמות, הטוב והרע, התפזרו להם. מה שנמשך בבית, הוא עושה הפעולה."*

.

דרור אלוני, חבר לדרך, חבר לסנגהה, נפטר והוא בן 33 אחרי שנים ארוכות של התמודדות מלאת אומץ ואהבה עם סרטן מסוג נוירובלסטומה, סרטן שאף אחד בעולם מלבד דרור לא יכל לו למשך כל כך הרבה זמן. זמן שבו דרור למד כל הזמן ואהב ונישא ולימד ונסע וחזר וכתב בלוג וגם ספר מרתק, וחי. מאד.

הקשר שלי עם דרור לא היה רצוף או קרוב, אבל הרגשתי תמיד שגם הוא, כמוני, שמח בפגישותינו. זה היה קשר שקיים את מה שיש בשבילי במילה סנגהה: שותפות אמיתית וכנה לדרך, וכוונה בסיסית להיות בטוב ובתמיכה לאחר.

עצוב לי שלא נפרדתי ממנו בחייו. שרציתי לנסוע לבקר ונתתי לשגרת החיים לעמוד ביני לבין הרצון והתכנון, ולחשוב – אז לא השבוע. לחשוב שיש זמן.

בלוויה של דרור בין העצים של בית העלמין של מושב בית חירות, נשמעו כל הזמן ציוצי ציפורים מהעצים שמעלינו. והדברים שנאמרו על דרור היו אמיתות בהירות, ללא הפרזה, ללא מאבק. ונשמע בצלילות קולה של האהבה וההשראה ושמחת החיים של דרור, עם הצער והעצב.

כאן אפשר לראות את דרור מדבר על הספר שלו שיצא לפני שנה.

אני יודעת שבשבילי ובשביל עוד רבים מהסנגהה דרור נשאר בבית, הבית המשותף שלנו.

.

ובעניין דומה אך שונה, ובשביל עוד חברה מאותו הבית: שמחה יעל פזואלו שהיא אשה מקסימה, רחבת לב, קורנת, אוהבת, אמא לבת 4, וגם חברה לסנגהה, מתמודדת מזה זמן רב עם סרטן,  והיא ממשיכה לחפש את הדרכים להחלים, ומבקשת מאיתנו תמיכה.

"ללא אהבת החיים הבסיסית שפועמת בי, ללא האהבה שמקיפה אותי מכל עבר, ללא המטפלים והמטפלות המוכשרים/ות והנדיבים/ות שמסייעים/ות לי, וללא המדיטציה, איני יודעת איך הגוף הזה היה שורד את הניתוחים והטיפולים הקשים הללו… עם זאת, הגעתי לנקודה שבה משפחתי ואני זקוקים לסיוע כלכלי נרחב על-מנת שאוכל להמשיך בניסיונותיי להירפא מהסרטן, להמשיך לחיות באהבה עם בן זוגי ובתנו בת הארבע, ולהקדיש את חיי לסייע לאחרים/ות להפחית את הסבל הכרוך בהתמודדות עם החיים ועם המחלות והאתגרים שאלה מזמנים לנו".

אפשר לקרוא את פנייתה של שמחה יעל ולתרום כאן.

מי יתן וכל היצורים יחוו בריאות ובטחון, מי יתן וכל היצורים ידעו אהבת אמת וחופש.

.

* ססאר ואייחו, מתוך "תשע המפלצות", מספרדית: טל ניצן, הוצאת קשב לשירה.