תשליך (8), שנה

בבוקר ההוא, חשבת שאפילו היום לא יצליח לעבור. שהזמן ייתקע כמו הויתור המר שתקוע לך באמצע בית החזה. ידעת להגיע מותשת אל סופי הימים  – ההוא ואלה שהגיעו אחריו, כדי לישון שינה שאין בה מקום לחלומות, ספקות, השערות וויכוחים, שינה מרפאת, מרגיעה ומחזקת כמו כף יד טובה שמונחת על הגב.

.

היום ההוא עבר ואחר כך שבוע (הנה, עבר שבוע – מי היה מאמין, אמרת לאיש החכם), ועוד אחד ועוד, ואחר כך חודש והספירה עברה לחודשים ואחר כך הפסקת לספור והימים עברו והשתנו והצטברו לשנה שלמה.

.

לפני שנה לא יכולת לתאר שכל מה שקורה היום יקרה.

.

פתאום את מוצאת את עצמך בצהריים חמים באמצע רחוב, מביטה בפליאה במישהו שנראה בדיוק כמו – אבל עם קסדה על הראש ואין לך מושג אם זה הוא או לא – שמסתכל בך גם הוא במבט כנראה דומה לשלך – אולי בפחות תימהון – אולי את מדמיינת – את רוצה לשאול אותו אם הוא הוא – אבל לא שואלת – את מחכה שהתשובה תתבהר מעצמה – היא לא.

.

את נזכרת שבעצם התשובה ה"אמיתית" לא משנה.

את נזכרת באיש שלימד אותך: "צילום פורטרט הוא לא עלי ולא עלייך, אלא על החלל שבינינו".

.

.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “תשליך (8), שנה

  1. שינה עם הרבה מקום לחלומות.
    חלל שבין השניים עם הרבה רווחים טובים.
    יכולת לתאר לעצמנו שכל מה שקורה היום יקרה, והרבה יותר מזה.
    יכולת לאחל לעצמנו איחולים טובים.

    תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s