.
.
.
.
.
האדם עשה טלפון וכסא ושולחן ועולם,
המשפט הזה שכתבתי בכתה ג' מוצא חן בעיניי עכשיו, כי יש בו תנועה מהקרוב והקונקרטי אל "העולם". יש כלי לתקשורת וגם ממשות להניח עליה את התקשורת הזו והעולם, שהוא כנראה כל מה שאיננו שולחן וטלפון.
.
לגבי הנושאים שהצעתי לשיחת טלפון, הייתי רוצה לחזור לרגע לכתה ולהבין מה התרחש שם בדיוק לפני שהמורה נתנה את המשימה הזו.
.
האדם עשה כל כך הרבה חפצים וכל כך הרבה מהם הוא מצא לנכון לקנות או לשמור בבית, חלקם דרושים, חלקם פחות, חלקם דרושים יותר ללב המתרפק וחלקם יותר לבטן הרעבה או ללב הרעב והבטן המתרפקת, ולקשרי הגומלין שביניהם.
.
מה עף בכוחות עצמו ומה זקוק לרוח? אני לא יכולה שלא לחשוב על רוח ברפואה הסינית שהיא סוג של פתולוגיה המקושרת לתנועה שהיא בלתי צפויה ו/או בלתי רצונית, למשל כאבים שזזים ממקום למקום בגוף.
מאידך, בלי רוח חיים כל הסיפור לא שווה. וגם היא עשויה להיות שקטה או קלה, חזקה או סוערת, מייבבבת מייללת הודפת משתוללת.
כרגע אני מרגישה בבית שלי כאילו עברה פה רוח גדולה ושום דבר לא נשאר במקומו ובקרוב גם אני בעזרת הרוח, הפנימית בעיקר, אתרומם לראות דברים ממקומות וגבהים אחרים .
.
ים אדמה 
pashot maxim..
תודה יעל!
האדם עשה טלפון וכיסא ושולחן ועולם.
תמי זה פשוט ענק.
איזה דברים פיוטיים כתבת בכיתה א'…
ההדברים שהרוח עושה,
בדיוק התוודעתי למשהו,
אדם שעושה עולם שזז ברוח,
תביטי:
הוי מיכלי זה פשוט נהדר!
ההולנדי המעופף, איזה רעיון מדהים.
כמה אני אוהבת לראות אנשים שעושים משהו פשוט בגלל שהוא יפיפה ומעורר את הדמיון ושאין לו שום "מטרה" במובן שבו רגילים להשתמש בה בעולמנו.
נהדר המשפט הזה. ומחברת יפהפייה.
הנושאים לשיחה רשומים בסדר קטסטרופלי עולה. כך שהיה לך בוחן מציאות לא רע אז 🙂
סדר קטסטרופלי עולה, גם זה משפט מצויין ומדוייק!
יתכן שזו היתה רשימה אפשרית לנושאי שיחת טלפון של אותו יניב פוחז עם המורה, יש שיחות כאלה שאם לא תקרה איזו קטסטרופה לא יהיה מהן מוצא.
וואו יש לך מחברות מכיתה א'…אני ממש מקנאת. האם יש לך ספרי לימוד? לי יש! תכנסי לבלוג שלי ותראי – או שתקפצי לסטודיו לראותם.
כן, ההורים שלי עשו בחכמה ושמרו לא מעט דברים ואח"כ התפתח היצר הסנטימנטלי שלי והמשיך לשמור עליהם. נכנסת לבלוג לראות.. ספרים אין לי מאז, אסתכל על שלך ואשמח גם מתישהו לבקר בסטודיו! תודה 🙂
איזה פוסט יפה. כשהיה לי תיאטרון בובות קראתי לו "שושנת הרוחות", צירוף שתמיד הקסים אותי, וגם משום שזכרתי שהצעצוע הראשון שלורקה רכש לעצמו כילד, היה תיאטרון בובות שקנה בחנות בשם "שושנת הרוחות" ברח' המלכים הקתוליים. ויום אחד בדקתי והתברר שלחנות קראו בכלל "כוכב הצפון", שם הרבה יותר חד כיווני ופחות מסעיר. והמשכתי ובדקתי וגיליתי שהשיר הראשון שלורקה פרסם אי פעם נקרא "שבשבת", ובו הוא מכנה את שושנת הרוחות "השושנה עם העלים הפירמידליים"…
לאן את נוסעת שאת מניחה לרוח לטאטא הכל?
תודה מרית, אני אוהבת את הרוח הנושבת בתגובה שלך, עם הסיפור הזה שזז כמו רוח ברפואה הסינית, ממקום למקום משושנה לכוכב לשבשבת. ועלים פירמידליים, שזו כבר לגמרי הפתעה, ועוד בפסח!
אני יוצאת לחודשיים של נדודים כאן בסביבה ואחכ מפליגה במטוס אל ההימלאיה!
אין כמו נדודים להתחדשות והיזכרות, וההכנות מוסיפות ממד טקסי, דרך צלחה!
(להפליג במטוס עוד לא ניסיתי אבל כן טסתי באניה)
נכון, אין כמו נדודים, אם כי עד המטוס יש עוד זמן, ובינתיים אני מפליגה בבלוג, (ומבליגה בפלוג).
הו, אהבתי מאד את ההפלגה. ראשית אני לא אוהבת מטוסים שגורמים לבן אדם להרגיש כמו חבילה, שחוטפים אותו ומניחים אותו בארץ אחרת, בום.
שנית, אני מאד אוהבת אניות וים, אניות ורכבות הן כלי המסעות החביבים עלי.
ושלישית הפלגה בעברית זו גם הגזמה, וקורטוב מינכאוזן הלא נחוץ נגד רצינות יתר וגבולות.
מכיוון שיש כלב-ים ופיל-ים ופרת-ים וסוס-ים, אין שום סיבה שלא תהיה רכבת-ים, וניתן יהיה להפליג בה ואולי אפילו להתקע לאיזו תקופה על סירטון משעשע.
– ועכשיו בטרם שלחתי על "פרסם תגובה" קראתי את הכתוב "יציאה מהמערכת" כ"יציאה מהרכבת", ולרגע אחד הוקל לי שוורדפרס מתאימים את עצמם כל כך יפה לשיחה שלנו.
יש רכבת ים.
ואו, מרית, תודה רבה! זה כל כך יפיפה ונוגע ללב.
הי תמי,
תודה מקרב על התנועתיות התזזיתית, שהופכת במחי מחשבתהּ של ילדה לשקט נע. כאילו התרחקו והתפוגגו הרעשים המסיחים את הדעת, ונותרנו רק עם הלוז עליו עומדים הדברים. תקשורת (קיומם של אחרים), מקום לשבת (בית), מקום לאכול ולשתות ביחד, מקום לחיות. אלו תכנים המעסיקים עמוקות את התודעה בכל גיל.
ותמיד ישנה השאלה האם הרכבת דוהרת בעצמה או שמא הרוח היא שמניעה את הרכבת. אם יש יציאה מהרכבת זאת כבר שאלה אחרת, מתקדמת. השאלה היא האם ישנה רכבת, או שמדובר בתנועה כמעט פיסית, תלכיד של מחשבות ורגשות.
שועי,
הזכרת לי שאני וחבר יקר משתמשים לעיתים במונח רכבת כדי לתאר בדיוק את מה שכתבת "תלכיד של מחשבות ורגשות", או מה שנקרא היום לעיתים קרובות "סרט", משהו שמעסיק או מטריד אותך ונוסע במחשבותיך והשליטה שלך עליו היא מוגבלת למדי אם בכלל.
ואולי אי אפשר ממש להפריד בין הרוח והרכבת שמניעות זו את זו.
והרבה פעמים ילדים שמציירים, מציירים קודם כל את האדמה או העולם בכמה קוים או כתם חום בתחתית הדף ועליו "מונחים" אנשים וחפצים.
תודה שועי!
וואו ממש יפה!