תשליך (6) ניירות / מילים. פורסם בתאריך 10 באפריל 2011 על ידי תמי ברקאי Share this:פייסבוקאהבתיאהבתי טוען...
תא העצב האפור. מכירה אותו. באמת יחידה בודדת. וכמה זה יפה פיוט בלי כוונה. פעם מישהו הלחין את ההוראות לנהגים במחסום. עצור כבה את האורות החיצוניים הדלק את האורות הפנימיים הזדהה להגיב ↓
וואו, מרית, שיר ההוראות הזה. כמה מדוייק. זה לגמרי הנחיות למדיטציה. או לחיים. כמה אני אוהבת את המקומות שבהם מילים פרוזאיות או עובדה פשוטה מכילים כל כך הרבה מעבר למשמעות הפשוטה או הראשונית שלהן. ועם זאת, הן בדיוק מה שהן ולא יותר. ותודה מיכלי, זה מסע מאד נחמד בינתיים, התיעוד מאפשר לי לנוח בתוכו. להגיב ↓
הי תמי, כאשר משלבים בין הגדרות 'מלא' ובין 'עצבים' מגלים כי מלא העצבים הם מכלול תאי עצב אפורים, אלא שאז כפי הנראה אפרוריותם נפגמת או שמא אין הם נראים יותר כמגלמים-אחדות אפור. (הרהורים ברקע על האסתטיקה הדאואיסטית של הריקות, ועל וואבי-סאבי) להגיב ↓
ים אדמה 
איזה
יופי.
כן,
זהו התשליך הכי קשה.
את עושה אותו יפה.
תא העצב האפור. מכירה אותו. באמת יחידה בודדת.
וכמה זה יפה פיוט בלי כוונה. פעם מישהו הלחין את ההוראות לנהגים במחסום.
עצור
כבה את האורות החיצוניים
הדלק את האורות הפנימיים
הזדהה
וואו, מרית, שיר ההוראות הזה. כמה מדוייק. זה לגמרי הנחיות למדיטציה. או לחיים.
כמה אני אוהבת את המקומות שבהם מילים פרוזאיות או עובדה פשוטה מכילים כל כך הרבה מעבר למשמעות הפשוטה או הראשונית שלהן. ועם זאת, הן בדיוק מה שהן ולא יותר.
ותודה מיכלי, זה מסע מאד נחמד בינתיים, התיעוד מאפשר לי לנוח בתוכו.
הי תמי,
כאשר משלבים בין הגדרות 'מלא' ובין 'עצבים' מגלים כי מלא העצבים הם מכלול תאי עצב אפורים, אלא שאז כפי הנראה אפרוריותם נפגמת או שמא אין הם נראים יותר כמגלמים-אחדות אפור.
(הרהורים ברקע על האסתטיקה הדאואיסטית של הריקות, ועל וואבי-סאבי)