ספירת מלאי (2) – החיים!

על איזה חפצים אפשר כבר עכשיו לוותר בלי שתורגש כל הפרעה או חוסר? ואיזה חייבים להישאר בהישג יד עד לרגע האחרון כי החיים בלעדיהם ישתבשו? איזה מהם, אם יש כזה בכלל, הופך את הבית ל'בית'?

האם יש רגע שבו הבית מפסיק להיות בית? מתי זה קורה? כשהתמונות יורדות מהקירות? כשהמקרר מתרוקן לגמרי שלא על מנת להתמלא? כשכבר לא מתחשק לשבת על הספה כי כל מה שמסביבה נארז? האם כשמזרני השיאצו יקופלו ה'קליניקה' תהפוך ל'חדר ריק'?

אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה תוהה איך זה ייתכן שאנשים עוברים דירה.  משהו ברעיון של לקחת את כל הבית, לפרק, לארוז אותו ולהעביר אותו למקום אחר נראה היה לי מוזר עד בלתי נתפס. הבנתי איכשהו שבית הוא יותר מסכום חפציו.

.

נזיר שאל, "הקבוע – מהו?"
ג'ושו אמר, "זהו שאינו קבוע".
הנזיר שאל, "מדוע הקבוע אינו קבוע?"
ג'ושו אמר, "החיים! החיים!"

.

(הגרסה הארוכה יותר של הטקסט הזה נמצאת בטור שלי באתר סינית)

הציטוט מתוך ספר הזן של ג'ושו, תרגום: יואל הופמן, הוצאת בבל.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “ספירת מלאי (2) – החיים!

  1. כנראה שיש כמה שלבים במהלכם הבית מפסיק להיות בית, אחד מהם הוא השלב בו הספרים עוברים מהמדפים לארגזים

  2. כמי שמתגוררת באותו בית כבר יותר מעשר שנים, עם בוידעם גדול ותיקוני אחזקה תקופתיים, הרעיון של מעבר דירה מעורר בי חלחלה כרגע 🙂
    אבל אני זוכרת תקופה של מעברים תכופים, וכמה זה היה כייף להצטמצם רק לכמה ארגזים, ספר אהוב ותמונה אחת.

  3. תודה רוני, גלית ואביבה
    זה אכן מן מצב ביניים שכזה, לא כאן ועוד לא שם ובכל זאת – עדיין כאן, והכל בעצם עדיין במקומו, במיוחד הספרים, בהם אני עוד לא מעזה בכלל לגעת.
    אביבה – הזכרת לי שיש לי בוידעם באמת, עוד מקום לגלות בו ניירות נשכחים.
    זה החלק שלוקח לי הכי הרבה זמן במעברי דירות, אריזת הספרים, המכתבים והיומנים, אני כמעט מספיקה לקרוא את כולם שוב לפני שהמובילים דופקים בדלת.

  4. תמילה,
    הלכתי לישון אמש עם כל השאלות ששאלת כאן,
    היה לי מעניין לחשוב אותן,
    כמובן שאין לי אף תשובה של ממש,
    את יודעת כמה עניין הבית הוא משמעותי עבורי,
    ואולי, ואולי,
    אולי זה בדיוק העניין,
    לבדוק מה באמת נחוץ,
    להפריד עיקר וטפל,
    לבדוק עד כמה אני לעצמי בית,
    ת ו ד ה
    ואריזה נעימה.

    • תודה מיכלי, בסופו של דבר מגיעים לשורה התחתונה הזו, של כמה בית אני לעצמי, וככל שאני יותר, יהיה קל יותר להפריד בין עיקר לתפל, ואולי להתחיל לאסוף ארגזים, כי השאלות הללו כולן כרגע עדיין תאורטיות לגמרי!
      כהרגלי עוד מימי בצלאל, ערב לפני הגשה חשובה, קודם כל אני אופה או מבשלת משהו, אחר כך נראה…

  5. אוי זה לא יאמן.
    לא זכרתי בכלל וכמה יפה שהזכרת לי.
    שבאפריל 2011 הייתי עוד עמוק בבית שלי,
    עטופה בו לבלי הפרד,
    ובאפריל 2013 התחלתי את הבירור הזה בדיוק,
    ועברתי את התהליך הזה בדיוק,
    ועכשיו אפריל 2014 ואני גרה כבר כמעט שנה
    בבית שאינו שלי. והוא הכי בית שאפשר.

    נפלא
    נפלא
    נפלא.

  6. קודם כל יש את הבית הפנימי שהוא בלב , אחר יש את האנשים הקרובים אלייך ביותר בדרך כלל זו המישפחה שלך, ואז יש את המישפחה המורחבת שזה העם שלך, הרבה אנשים נודדים בין בתים , מישפחות , ארצות….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s