הרעיון / מארק סטרנד

.

גם אנחנו רצינו שיהיה לנו

משהו מעבר לעולם שהיכרנו, מעבר לעצמנו,

מעבר לכוחנו לדמיין, אבל למרות זאת משהו

שבתוכו נוכל לראות את עצמנו; והתשוקה הזו

תמיד באה באקראי, באור דועך ובכזה קור

שקרח על פני האגמים בעמק נסדק והתגלגל,

וסופת שלג כיסתה את מעט האדמה שראינו,

ורגעים מן העבר, כשצצו ועלו שוב,

לא נראו כמו שהיו פעם, אלא לבנים כרוחות רפאים,

מהבהבים חלש בנוף שקרי, בין מחיקות חבויות;

ולא היתה אפילו פעם אחת שהרגשנו שאנו קרובים

עד שרוח הלילה אמרה, "למה לעשות את זה,

ביחוד עכשיו? לכו חזרה למקום שאליו אתם שייכים;"

ואז הופיעה שם, עם כל חלונותיה זורחים, קטנה,

רחוקה, מעבר למישור הקפוא – בקתה;

ועמדנו לפניה, נדהמים שהיא שם,

והיינו פוסעים קדימה ופותחים את הדלת,

ונכנסים לתוך הזוהר ומחממים את עצמנו,

אבל היא היתה שלנו על ידי שלא היתה שלנו,

והיא חייבת להישאר ריקה. זה היה הרעיון.

.

.

תרגום: עוזי וייל, מתוך 'שירים'.