תשליך (3, אבל מי סופר?)


.

"… וגם לי יש כּוח בלתי משוער

לִשְכּוח מה שצריך לִשְכּוח

בְּעִקָר לִשְכּוח אוֹתךֳ".*

.

האלמנט החביב עלי ברפואה הסינית, כבר כתבתי את זה פעם, הוא המים.

המים שהם לכאורה חלשים אבל למעשה הכי חזקים, שיש להם סבלנות לדרכים ארוכות, לעקוף סלעים ולהחליק אותם בעבודה איטית אך עקבית, המים שאין להם צורה משלהם אבל המולקולות החכמות שלהם נכנסות לתוך חומרים אחרים ומפרקים אותם.

אין כמו המים.

התענגתי לי במשך שלוש השנים של לימודי השיאצו על המחשבה שמים הם האלמנט שלי עד שמישהו בא ובתור מטפל מנוסה ברפואה סינית טען בנחרצות שאני מתכת. העניין המרכזי של אנשי מתכת יהיה קשור בדר"כ לויתור, ל- let go, להיפרד ממה שאין בו צורך, להפריד בין עיקר ותפל, בין הדרוש לבין מה שעבר זמנו, ויושב, בדרך כלל, על איזור הראיות והלב.

.

אז אולי אני מים ואולי אני מתכת ואולי גם וגם.

בכל מקרה העונה האהובה עלי היא הסתיו המתכתי וגם החורף של המים (וכמה חבל שבחורף בישראל אין כל כך מים).

.

אבל לעשות let go, אין ויכוח על כך שזו המשימה שלי, לפחות בחודשים האחרונים, ובטח ובטח עכשיו – בסתיו.

.

ולמען האמת יש עונג גדול מאד בויתור על מה שאין בו עוד צורך.

.

יש ימים שבהם זה בסך הכל איזה חפץ שפתאום כל כך ברור שאפשר ואף צריך לחיות בלעדיו.

.

.

* (דליה רביקוביץ, מתוך "חיפשתי ולא מצאתי את חולצתי השחורה")

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “תשליך (3, אבל מי סופר?)

  1. הבוקר מאוד סתווי,
    לרשומה שלך יש טעם עדין של אופטימיות
    יותר של מים, פחות של מתכת…
    הקליפ של רדיו הד מתכתב עם השמים האפורים
    וחונק דמעות בגרון.

    לוותר, זה קשה תמי,
    ובכל מקרה, על הרשומות שלך
    אני אף פעם לא אוותר.

    תודה.

  2. תודה רבה מיכלי,
    הבוקר עוד לא לגמרי החליט אם הוא סתווי או קייצי,
    עוד לא ויתר על השמש והחום, שאני בשמחה אוותר עליהם לאיזה זמן…

    ואולי אכן ויתור היא פעולה של מים
    שממשיכים בדרכם ומשאירים לאורך הדרך את מה שכבד מדי מכדי שהמים ירצו לשאת.

  3. הרי את כתבת שכולנו מורים ותלמידים אחד של השני, ולכן איזה מורה יכול לקבוע בכזו נחרצות? (כמובן שגם לי זה קרה). למים יש את הכוח לאפשר לנו להפרד, בעוצמתם הם מבקרים מעט ומפזרים מעט את המתכת. אך המתכת כה חיונית לעוצמתם של המים, בתמיכתה.
    גם המים והמתכת, כמו מורה ותלמיד, מזינים, מבקרים ותומכים אחד בשני. ללא תלמיד לא יהיה מורה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s