פתאום שמתי לב שבלי לשים לב, אני כנראה מכינה חומוס.
.
פעולה חסרת הדר או דרמה, שבמילון הפנימי, האישי, יש לה איזו משמעות, או קשר לזיכרון חשוב, ממש כמו מפתח לחוויה או תקופה או הרגשה.
.
והיופי הוא בזה שלא תכננתי, ולא חשבתי על זה. פשוט שמתי בבוקר חומוסים להשרייה ובלילה, בהיסח הדעת שמתי אותם בסיר.
ועכשיו אני מחייכת כי אני נזכרת בחומוס שהכנתי לפני שנה. ובדברים שקרו בעקבותיו.
.
כשיצאתי מהמטבח אמרתי לעצמי בפליאה משועשעת: "פתאום אני מכינה חומוס!"
.
והמשפט הזה הביא לזיכרון את זה של ריימונד קארבר: "פתאום אני מוצא שביל חדש אל מפל המים".
.
פתאום. שביל חדש?
אבל עדיין אין לי מושג איפה המפל.
.
ים אדמה 
נפלא
נפלא
נפלא
נפלא
נפלא
נפלא
נפלא
השפעת ציפורני היומולדת על קרני הגמא של הנערה…
מזל טוב ונשיקות.
נפלא,
אמרתי?
תודה
תודה
תודה
וחיבוק
חיבוק
חיבוק
בוקר טוב.
עזבי מפל, תביאי חומוס…
עשית חשק עם החומוס הזה
המשפט הזה של קארבר (האהוב) נפלא
לא נעים לומר, אבל הנחתי את החומוס על האש והלכתי לכתוב פוסט.
אז אלה שבתחתית הסיר נשרפו קצת.
אפשר לקרוא לזה חומוס מדורה, כמו ביקרות שבמסעדות ארצנו.
ואין כמו קארבר!
הי תמי,
חומוס זו אמנות שטרם נתגלתה. כמו שליפנים יש את אמנות הכנת-התה (טקס שלם עם כללים ושלבים, המתכתב עם הדאואיזם בכמה אופנים), יש לפתח את אמנות הכנת החומוס, ליסד עליה שיטה רוחנית… (-: (חצי בדיחוּת/חצי רצינוּת)
ואגב, תמיד, אם רוצים, אפשר גם למצוא איזה מפל חדש בקצה השביל המוכר-הישן.
שועי,
זה נהדר, לחשוב על טקס התה היפני. יש לי חיבה עזה לטקסים וגם לאוכל. ואכן יש איזו הילה מסביב לחומוס (הייתי נוכחת לא מזמן בויכוח בין חומוסאים שהגנו כל אחד בחירוף נפש על המקום בו הוא אוכל חומוס והוא הוא החומוס הכי, הכי טוב ואין בלתו)
זה בהחלט מאכל שמנכיח את הכאן ועכשיו, ועל כן הוא מתאים לבודהיסטית הקטנה שבי.
(-:
תמי, ועוד לא דיברנו על האופן שבו זורים את גרגרי החומוס החמים על פני החומוס
על אופן פיזור הפטרוזיליה ושמן הזית
ועל אופן הניגוב (זוית יד, אחיזה, כוונות, מחשבות)…
אפשר לפתח מזה תורה שלימה.
שועי, לדעתי התורה לכשתושלם, תחייב גם את הצורך לפרוש משגרת המטלות היומיומית למנוחה או שינה לאחר אכילתו של אותו החומוס.
סדר צריך להיות.