לסלוח.
אבל רק למי, או על מה שהלב באמת כבר מוכן. לא בכוח.
רק אם כשאני חושבת על סליחה כלפי אותו מישהו או מישהי או משהו, יש בי תחושת הקלה, או מרחב.
.
יש דברים שהייתי רוצה לסלוח עליהם וכנראה הלב עוד לא בשל.
יש כאלה ששכחתי בכלל שפעם כעסתי או נפגעתי מהם ועכשיו, כבר אין להם זוויות חדות ודוקרות.
.
ובכל זאת, לנסות
גם למי שבכלל לא ביקש ואולי לעולם לא יבקש סליחה.
מכיוון שהסליחה היא קודם כל תנועה פנימית.
.
ולכן צריך להתחיל מבקשת סליחה מעצמי, ולסלוח לי על כל הרגעים שבהם לא הקשבתי לעצמי, לא כיבדתי אותי, השתקתי, הזזתי, האשמתי, שפטתי, הענשתי, העלבתי, עיצבנתי.
.
שתהיה שנה של סליחה, וקבלה ואהבה.
.
.
מדויק כל כך. הדברים שאת כותבת מדויקים איתי.
אוי תמילה
פתאום הבנתי עוד קצת…
הרי תמיד אני אומרת שאם מישהו מבקש ממני סליחה אז אין דבר כזה לא לסלוח, ואז מתחבר למה שאת אומרת כאן, שאם אני זו שמבקשת ממני לסלוח אז אני מחוייבת לסלוח גם לעצמי, אז כל מה שאני צריכה לעשות זה לבקש.
לו יהי.
תודה וחיבוק, כרגיל.
תודה חברות יקרות,
לסלוח לעצמנו זה הכי קשה, לא? ועל כן הכי דרוש.
אז שנבקש ונקבל את בקשתנו.