ילדים יפנים שמחים ועצובים

כבר אמרתי שבא לי להיות יפנית. אמנם יש לי איזו תפיסה על העם היפני כעם די מטורף, בכל זאת, הם המציאו את החרקירי, וכנראה שאכזריות בצורות שונות ומשונות לא חסרה שם לאורך ההיסטוריה.

אבל את הקרדיט צריך לתת להם על כמה מהדברים היותר נפלאים שקיימים – גם שיאצו וגם סושי! לחיות בין ציורים יפניים מסורתיים, לחגוג את פריחת הדובדבן, ללבוש קימונו, לאכול ארוחות יפייפיות שבאות בתוך קופסא ולחיות על מחצלות. כן, אני יודעת שזה שטחי ומתעלם מהרבה בעיות, אבל זה היופי בפנטזיה, וכזו היא השאיפה שלי להיוולד יפנית פעם.

והסרטון הזה שנתקלתי בו (בפייסבוק, שוב..), מראה כיתה ד' ביפן שבה הילדים זוכים באופן שגרתי לחלוק את העולם שלהם עם חבריהם לכיתה באופן אינטימי מאד ומעורר השראה, עם מורה רגיש ותומך – מחברות שבהן הם כותבים מכתבים ומקריאים אותם. כמה פשוט, כמה חכם.

יש אולי משהו בחברה של בודהיזם וזן, שמקל על יצירת סביבה כזו של שיתוף, של סנגהה ממש (קהילה מתרגלת), של אמון והשתתפות והרבה שמחה. של יכולת להכיר בכואב והקשה, במקרה הזה – ילד אחד משתף בחוויות מהמוות של סבתא שלו, ופתאום כל כך הרבה ילדים בכיתה משתתפים ומשתפים בחוויות האובדן שלהם.

היכולת לחוות ולא להתעלם, ולחוש גם את ההקלה והצמיחה והשינוי שמגיעים מתוך השיתוף עצמו ומתוך היכולת להיות חלק מהסנגהה הזו, הם הדבר החשוב בעיניי שהילדים האלה זוכים לו.

.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “ילדים יפנים שמחים ועצובים

  1. מאד מרגש ויפה.
    התחלתי לראות גם את הסרטים האחרים אבל אני נסחפת. יש עוד דברים שמחכים.

    לא יודעת אם זה קשור ליפנים או בודהיזים. אני מזהה איש מאד מיוחד ( בן 75) עם חום ויכולת אמפתיה שאותה הוא גם רוצה לטפח אצל תלמידיו, ומצליח.
    הבחנתי בכמה דברים שקצת צרמו לי ( למשל מחיאות הכפיים להכי למי שהוכתרה כהכי מסכנה באותו יוםב אופן מאד אמריקאי.) ולמרות זאת מחמם את הלב.

  2. נכון, הכתרת הילדה הכי מסכנה היא בהחלט צרימה. (וגם ממש לא בודהיסטית, אבל זה באמת כנראה מעניין רק אותי :))
    חייבים איש כזה מיוחד כדי לעשות משהו כל כך טוב ונקי.
    ומן הסתם יש בעולם עוד כל מיני דוגמאות לדברים דומים שמתרחשים.
    אני תוהה עד כמה יש לחברה כפי שהיא מקום באפשור של דבר כזה, למשל החלפת הנעליים של ילד שרואים בכניסה לבית הספר, איזה סוג של הפרדה שמתקיימת בין הפנים לחוץ, כמו בכניסה לבית יפני. משהו טקסי כזה.
    אבל האמת, אין לי מושג. לא מכירה מספיק את יפן (לצערי, לצערי, זה כבר ברור, נכון?)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s