אני יודעת מה זאת אהבה

"איך הסבתא שלי היתה אומרת לי….ריינה קרידה, תגידי, תגידי לו שאת אוהבת אותו. כי מחר יכול לבוא אוטומוביל גדול ולדרוס אותו ואת תישארי עם זה בלב.
מן סבתא שכזו היתה לי"

את המשפטים המקסימים האלה קראתי היום בפייסבוק וכתבה אותם מישהי שאני לא מכירה (ועכשיו אני לא מוצאת את זה. דווקא רציתי להודיע לה שהשתמשתי במילים שלה).

גם סבתא שלי קראה לי קירידה, וליתר דיוק "קירידה מיה" שמשמעותו "יקרה שלי", וגם סבתא שלי הבינה דבר או שניים באהבה, כך גיליתי.

זה שהיא ידעה לאהוב אותנו, המשפחה, זה היה ברור, ומכיוון שאת סבא שלי לא זכיתי להכיר, לא היה לי מושג ממשי על האהבה שלהם, מלבד מסיפורים ששמעתי, אבל הם לא היו חזקים כמו משפט אחד ששמעתי מסבתא עצמה. זה היה כשהיא כבר לא היתה במיטבה, אולי כבר על כסא גלגלים, לא יכלה כבר לדאוג לעצמה לאוכל ומקלחת ובטח לא לסידור וניהול הבית שעד לא הרבה קודם היא החזיקה ללא היסוס. אחי ואני ישבנו לידה באיזה צהריים והוא שאל אותה אם היא אהבה את סבא.

"זו לא היתה אהבה", אמרה סבתא ואני חושבת שהפסקתי לרגע לנשום, ואז היא המשיכה ואמרה, "זה היה טירוף. הצעירים של היום חושבים שהם יודעים מה זו אהבה…"

ומהמילים האלה היה כל כך ברור שזו היתה אהבה, אהבה גדולה ואני לא בטוחה בכלל לגבי הטירוף שיש באהבה כזו. אהבה שכנראה נתנה להם את הכוח לעמוד ביחד בהרבה תלאות של הימים שבהם הם חיו, של מלחמות עולם ומלחמות מקומיות, של חוסר ודאות וקושי כלכלי ומוות של קרובים אהובים.

אבל כשמסתכלים על התמונות שלהם, רואים זוג יפה. עם אהבה גדולה.

הצעירים של היום חושבים שהם יודעים.

ככל שאני גדלה אני מגלה שאני לא יודעת המון דברים, ושזה דווקא לא רע, לא לדעת.

.

וכו' וכו' / דליה רביקוביץ

מה זאת אהבה? שאלתי את עדו

והוא זרק בי מבט מצודד

ואמר לי בזעף או בחמלה:

אם את לא יודעת עדיין

כבר לא תדעי לעולם.

ואז אמרתי לו בלי זעף ובלי חמלה

אבל במבט מצודד ומעט משועשע

אני יודעת מה זאת אהבה

בסך הכל רציתי לבדוק את כושר הביטוי שלך

וכושר ההבעה שלך בעברית,

וגם רציתי טיפת זעם וחמלה

כדי לקיים את המתח,

שלא נתחיל לשעמם זה את זו

ולא נריב ואחר כך נתנצל,

זה אוכל אותי,

אני יודעת מה זאת אהבה.

למשל, אני אוהבת אותךָ.

.

זה יפה שהתחלתי לכתוב היום בגלל משהו שקראתי בפייסבוק. כי אתמול בדיוק דיברתי עם חבר על האשליה שבפייסבוק ואולי באינטרנט בכלל. על הפער בין הקלות שבה נעשים 'חברים' ומפסיקים להיות 'חברים', מגיבים למישהו ויוצרים תקשורת וכל זה לעומת המורכבות והקושי שביצירת קשר או ניתוק קשר ממשי ואמיתי בעולם האמיתי.

.אני לפעמים נדהמת וגם נעשית קצת עצובה כשאני רואה אנשים בגיל שלי שמוותרים על אהבה. מוותרים על המורכבות שלה ועל האתגרים שהיא מציבה, על היכולת שלה להרחיב בצורות כל כך מגוונות ומרעישות את החוויה שלנו בעולם.

.לפעמים זה בגלל פחד, אולי תמיד, כי גם ציניות וייאוש ומחשבה שתמיד יהיה משהו אחר יותר טוב בעצם, או שלהפך – אין שום דבר יותר טוב שכדאי להתאמץ בשבילו, ושבכלל מאמץ הוא יותר מדי – כל אלה הם סימנים של פחד, ואולי יותר מזה, של כאב שלא מוכנים להרגיש אותו.

.

לא אהבה אני מבקשת

רק מים רבים

מעל לראשי

שיכבו את האהבה

(דליה רביקוביץ. מתוך: חיפשתי ולא מצאתי את חולצתי השחורה. את השיר המלא  אעלה ביום אחר).

.

לפעמים אנחנו אומרים משהו, דבר יקר ערך ועדין ושברירי כל כך כמו אני אוהבת אותך. אבל עם או בלי אוטומוביל (איזו מילה מקסימה!) זה ממש לא עוזר לנו, וגם לא לאדם השני.

הדבר היחידי שמנחם בסיטואציה הזו, בשבילי לפחות, היא אם אני מרגישה שלא נכנעתי לפחד, שלא התעלמתי ממנו ולא הפכתי אותו למשהו אחר. פחדתי ועדיין אהבתי, פחדתי ואמרתי.

חבל שלא תמיד אני מצליחה להיות עם הפחד ולמרות הפחד.

אני חושבת שהאהבה היא בעצמה מים רבים, היא לא יכולה להיות מכוסה על ידם, אבל יכולה להציף את השגרה בֳּחיים.

מודעות פרסומת

15 מחשבות על “אני יודעת מה זאת אהבה

  1. תמי יקרה שלי,
    הדברים פשוטים
    כמו שהם מסובכים,
    אה?!
    זה קטן כמו פתק, שאפשר לשים בכיס?
    או גדול כמו ענן, שעוטף אותך בערפל?
    אוף.
    עוררת בי שאלות קייומיות קשות על הבוקר…

    חיבוק לשבוע טוב לך.

  2. מיכלי אהובה
    זה קטן וגדול כמו ענן שעשוי מפתקים שעליהם כתובים מילים ומשפטים והתחלות של שירים וגם שירים של ממש
    וכל הדברים שרוצים לומר ולא אומרים כי אין טעם
    או כי יש יותר מדי טעם
    וכי מי רוצה לחשוב על האוטומוביל הזה שיכול להופיע בכל רגע.

    אבל עזבי את המחשבות הקיומיות
    ולכי לארוז עוד ארגז או שניים 🙂
    בוקר אור לך וגם חיבוק

  3. תמי יקרה

    אח שלך סיפר לי על הפוסט הזה. והייתי חייב לקרוא.

    ואני שמח שקראתי.

    מאוד.

    נשאר לי מכאן חומר להתהלך איתו. כמו אחרי סרט טוב שאני רואה.

    נשיקה
    ד.ד.

  4. פינגבק: שבת בתומר 10 « שיר לשבת

  5. תמי יקרה- את כותבת מקסים ומרגש, קרידה 🙂 גם סבתא שלי הייתה קוראת לי קרידה, או ענבלונה :). בעיניי לפעמים מפחיד נורא לאהוב אל מול חוסר הוודאות וכל מה שיכול להשתבש, אבל מפחיד עוד יותר לוותר על האהבה.

    • תודה ענבל יקרה,
      מסכימה אתך לגמרי לגבי הפחד.
      יש אמרה ברפואה הסינית, כך שמעתי לאחרונה, שהפחד היחיד שצריך לשמר בחיים הוא הפחד מזה שנטעה ולא נלך בדרך הנכונה לנו, ולא נגשים את עצמנו בעולם.
      ואני מאד מזדהה, אהבה היא לגמרי זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s