ד', דרך (19)

היום אני רוצה לכתוב על ילד, נער, בחור צעיר, שהכרתי לפני כמה שנים, כשהייתי למרבה המזל שנפל עליי, המורה שלו לאמנות. זה היה במקום עבודה לשעבר שלימים החל לסמל בשבילי את כל מה שאני מנסה להתרחק ממנו: יחסי עבודה כוחניים, כוחניות בכלל, דבקות במטרות על חשבון הדרך, עיגול פינות, ועוד כהנה וכהנה, אבל זה לא משנה, כי אני רוצה לדבר דווקא על הטוב.

כשרק התחלתי ללמד אותו ראיתי ילד שקט, ביישן, מסוגר קצת, סקרן, ועם המבט הזה בעיניים שאי אפשר לטעות בו: אינטילגנטי בצורה יוצאת דופן, אבל מדובר באינטיליגנציה שלא מדלגת לרגע על הרגש, להפך, היא ניזונה ממנו וחשה בו.

בהתחלה הוא שנא את כל מה שהוא עשה. לרוב כשנתתי תרגיל בכיתה, לא הספקתי לראות את התוצאה כי הוא היה משנה אותה כל רגע ולעיתים קרובות פשוט זורק את זה לפח כי 'זה לא טוב'.

כשהוא הראה לי יום אחד טקסט שכתב, הכרחתי אותו להדפיס את זה במחשב והשבעתי אותו לשמור את הקובץ.

לאט לאט זה קרה, משהו נפתח השתחרר והתחיל לזוז. שירים, סיפורים, סרטים, רעיונות, שאלות, ספקות, חלומות.

אי אפשר היה לפספס את מגע היד שלו בכל דבר שהיא עשה, זה אף פעם לא נראה כמו שום דבר אחר בכיתה.

בשנים שאחר כך הוא הזמין אותי לערבי ההקרנה במגמת הקולנוע שבה הוא למד, וגם שם – תמיד הספיק הפריים הראשון של הסרט כדי שאדע שהנה, זה שלו.

וזה תמיד מיוחד ואמיץ ולא מתפשר על שום דבר בתהליך העשייה.

מחויבות מוחלטת וחיפוש מתמיד, זה לא ייאמן שמה שאמנים מוותרים עליו לפעמים די בקלות יכול להתקיים אצל נער צעיר בכזה כוח.

והילד הזה התגייס הבוקר, תארו לכם.

אני עדיין קצת בהלם מזה, כי קשה לי לתאר אותו במדים, עם נשק ביד ובתוך אווירת הגבר-גבר הצבאית, בתוך הגסות וחוסר תשומת הלב לכל מה שעדין ואנושי, ככה אני זוכרת את הצבא ברובו ומקווה שהחוויה שלו תהיה אחרת.

אני מקווה גם שלא ישאירו אותו שבתות מיותרות, ושלא יצעקו עליו סתם, כלומר שלא יצעקו עליו בכלל, ושלא יתזזו אותו. שהוא ימצא את המקום והדרך שלו גם בתוך זה. ויכתוב, ויצלם וישיר ויאהב וייאהב. ויפגוש אנשים מעניינים שיישארו חברים בצבא ואולי גם הרבה אחריו וילמד מהם וילמד אותם ממש כמו שלימד אותי.

אלמוג, אני אוהבת אותך מאד.

ולמי שרוצה להבין על מה אני מדברת, איסלנד היא ממש ממש כאן:

וחלק 2 כאן:

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “ד', דרך (19)

  1. לתמי,
    זה לא סתם שאיזה מורה
    מהללת תלמיד שלה לשעבר,
    ממש לא,
    מדובר בבחור מוכשר במיוחד,
    שהיתה לך הזכות ללמד והיתה לו הזכות ללמוד אצלך.
    איזה יופי!

    לאלמוג,
    סרט יפיפה,
    שיהיה לך צבא בסדר,
    ושיעבור ממש ממש מהר…

  2. איזה יופי, רק בשביל מפגש עם בן אדם כזה שווה להיות מורה.
    ואלמוג אם אתה קורא את זה תשמור על עצמך שם מכל הבחינות. יש לך
    הרבה מה לעשות אחרי זה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s