האות ט' הגיעה בדיוק ב-ט' באב.

.

אולי זה רעיון טוב, יום אחד בשנה לזכור ולהתאבל על כל הבתים שעזבנו אי פעם ושהרגשנו שהם נחרבו, נעלמו, השתנו כנגד רצוננו או שלא בהתאמה לקצב האישי שלנו.

.

גרתי ב-10 דירות לאורך חיי אבל לא כולן היו בתים.

הבית הראשון שאני זוכרת את עצמי בו וגם גדלתי בו שנים ארוכות, יישאר כנראה מן  ארכיטיפ פנימי התואם את המילה "בית", ולכן לעיתים קרובות אני חולמת עליו.

.

הבית השני שבמובנים מסויימים הוא גם ראשון וגם אחרון, הוא הבית של סבתא, והוא אכן נחרב פיזית, אבל רק כדי לקום מחדש.

בחודשים שהוא היה בשיפוצים נמנעתי מלעבור לידו כי לא רציתי לראות אותו הרוס.

לפני כמה זמן פתאום חשבתי לעצמי, איזה פספוס, הרי יכולתי לעשות בדיוק ההפך, לבוא ולצלם את התהליך של ההרס ושל הבנייה מחדש. אבל עובדה שלא עשיתי את זה.

רציתי לדלג על כל הכאבים של הלידה שלו, ובאתי רק כשהתינוק כבר היה בחוץ, נקי ומחייך.

.

היום נמצאים אצלי בבית הרבה דברים מהבית של סבתא, והם  בין השאר מה שהופך את הבית שלי לבית, גם כשהוא לא הכי הכי נוח, ובטח לא הכי מסודר.

הספה שעליה סבתא היתה מנמנמת בצהריים. כמה סירים קטנים ונורא יפים. והצלחות שבהן אני אוכלת. ועגלת תה.

כן, עגלת תה.

.

יום אחד אני אכתוב על כל הדברים האלה, שבאו לכאן מהבית של סבתא ושומרים עליי.

.

(וחתול, זה גם דבר שהופך מקום לבית. במיוחד בחורף).

.