(עכשיו)

עכשיו אני מחכה לַמקרי שיגיח

ויהפוך הכרחי.

/

זה יֵעשה אם אני, כאן, גוף

בין ידַי, אחכה לפִּראיות

/

שתלך ותִתְדַיֵק כדי חוק, בלי יתר.

/

הסוס נושא את החוק בתוך עצמו.

אין לו צורך בסיפור, באמתלה

כדי לעמוד על רגליו, יחידי.

/

"כל סוס צופה אל

המֲדְבָּר שלו".

/

בחצר אשה תולה בדי לבן ואדום.

ענן הולך ולא שב.

/

והמוסיקה? קיימת (גם כשאין ערים לה)

בין גושי הדברים, הכלים

/

/

ישראל אלירז, מתוך 'הלדרלין', הקיבוץ המאוחד, 2002

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “(עכשיו)

  1. תמי,
    המקרי,
    הוא כמו אוטובוס שמחכים לו,
    ברגע שמדליקים סיגריה (כשהייתי מעשנת)
    או סתם מפסיקים לחכות,
    או מביטים בדיוק לכיוון השני,
    הוא מגיח,
    והופך להכרחי.
    (ואז צריך לרוץ אחריו…)

  2. שלשום רצתי אחרי אוטובוס שראיתי מגיח
    והפלא ופלא הנהג עצר ל-פ-נ-י התחנה כדי שלא אצטרך לרוץ!
    אחרי ההכרחי אולי אין צורך לרוץ רק להיות ערים להגעתו
    בלי לספר סיפורים
    בלי לדמיין מי ומה ואיך
    להיות בתוך הגוף
    ולנשום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s