כדי לצלול אל תוך המים יש לעזוב את שפת הבריכה.
כדי לעזוב באמת צריך לגעת.
כף הרגל חייבת ולו לרגע לגעת בקיר, (לא לדחוף, לא להתנגד אליו)
לחוש בו, לחוש את עצמה,
לעבור את כל הדרך בעיניים פקוחות
עד המגע, שתמיד יפתיע, בשפת הבריכה שבצד השני.
ים אדמה
תמי ברקאי: מטפלת ברפואה סינית ושיאצו, אמנית וכותבת
ים אדמה 
תמי את יודעת שפעם הייתי שוחה? באדיקות ואושר גדול…
הרגע הזה של הדחיפה הקטנה עם הרגל,
ההשקה של הגוף פנימה למים,
וגם הרגע הזה של המפגש "שתמיד יפתיע" עם הגדה השניה,
אלה כאלה רגעים מרגשים ומופלאים,
ואת לקחת אותם וזיקקת אותם וחוץ מזה שעשית לי געגוע לשחיה, גם יצרת את הקריסטליות של השיר.
של הדימוי, הלאה,
לדברים אחרים לגמרי…
מיכלי אני יכולה לדמיין אותך שחיינית, בהחלט ולגמרי.
אני מגיעה פעם בשנה בערך לבריכה, אבל יש משהו מקסים ברגע הזה של המעבר
רגע אחד עוד במגע עם הקיר
ורגע אחר כך את כבר במקום אחר לגמרי.
תודה לך על התגובה ועל ההבנה ובכלל.