צלילה

כדי לצלול אל תוך המים יש לעזוב את שפת הבריכה.

כדי לעזוב באמת צריך לגעת.

כף הרגל חייבת ולו לרגע לגעת בקיר, (לא לדחוף, לא להתנגד אליו)

לחוש בו, לחוש את עצמה,

לעבור את כל הדרך בעיניים פקוחות

עד המגע, שתמיד יפתיע, בשפת הבריכה שבצד השני.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “צלילה

  1. תמי את יודעת שפעם הייתי שוחה? באדיקות ואושר גדול…
    הרגע הזה של הדחיפה הקטנה עם הרגל,
    ההשקה של הגוף פנימה למים,
    וגם הרגע הזה של המפגש "שתמיד יפתיע" עם הגדה השניה,
    אלה כאלה רגעים מרגשים ומופלאים,
    ואת לקחת אותם וזיקקת אותם וחוץ מזה שעשית לי געגוע לשחיה, גם יצרת את הקריסטליות של השיר.
    של הדימוי, הלאה,
    לדברים אחרים לגמרי…

  2. מיכלי אני יכולה לדמיין אותך שחיינית, בהחלט ולגמרי.
    אני מגיעה פעם בשנה בערך לבריכה, אבל יש משהו מקסים ברגע הזה של המעבר
    רגע אחד עוד במגע עם הקיר
    ורגע אחר כך את כבר במקום אחר לגמרי.
    תודה לך על התגובה ועל ההבנה ובכלל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s