מסתבר שעברו 21 שנים מאז שיצא האלבום הנהדר, המושלם, הנוגע-בקרקעית-של הבפנים-של-הלב הזה: disintegration של ה –cure, והוא אפילו יוצא בהוצאה מחודשת.
הייתי בת 15 כשהוא יצא, אני חושבת שהכרתי אותו קצת אחר כך, בגיל 16 או 17 כשהסקרנות וההשכלה המוזיקלית שלי התחילו להתרחב. אולי אז גיליתי שמוזיקה טובה באמת יכולה להשכיח המון צרות ויכולה לנחם כשאי אפשר לשכוח.
כשהייתי בת 17 היה לנו פטיפון ואני הייתי מקשיבה לתקליט של הקיור בקול רם כשהייתי לבד בבית. הדיסק הראשון שקניתי לי בחיי, ודיסקים היו אז ה-דבר ה-חדש, היה האלבום הבא של הקיור, שנקרא wish והוא מאכזב ביותר, אבל התנחמתי בעטיפה האדומה וניסיתי לחשוב שאני בכל זאת אוהבת אותו. טוב, הייתי בת 17 והיה לי קשה להודות שהדיסק הראשון בחיי הוא טעות ברכישה.
את disintegration על דיסק, קניתי לעצמי יום או יומיים לפני שהתגייסתי. זו היתה אולי הדרך שלי להצהיר, בפני עצמי בעיקר, מה אני רוצה שיישאר חשוב לי בחיים, לפני הכניסה לצבא שבו לא יעניין אף אחד שאני מתרגשת ממוזיקה וממילים, ושהדיסק הזה הוא כל כך עשיר ורך, מנחם וכואב.
מתישהו בהמשך קניתי גם את הדיסק שבו הקיור מבצעים את כל האלבום הזה בהופעה, הוא נקרא Entreat והוא לא משתווה למקור כי מקור יש אחד ולא צריך להשתוות לו.
לחבר הראשון שלי העתקתי פעם את כל המילים של lovesong, הייתי כאמור בת 17 וחשבתי שתמיד אוהב אותו, לא משנה מה יקרה. עכשיו זה מצחיק אותי שהשיר כולל את המילים
You make me feel like I am young again…
ובכלל זה נראה לי מוזר שאני יכולה להגיד על משהו ששייך לחיי הבוגרים שעברו 21 שנים מאז שהוא קרה. חבל שאין לי איזה רישום מסודר של כל מיני רגעים בחיים בהם הקשבתי לאלבום הזה, אני בטוחה שאם הייתי יכולה להציץ אחורנית לרגעים האלה הייתי מקבלת הזדמנות לבקר את עצמי בזמנים חשובים ששכחתי.
ים אדמה 
שחושבים על זה חפחפ המוזיקה הופכת אותי לפחות לדאג או טוני ( אני לא זוכר למי היה את הגולף האכזרי שהוא היה חנוט בו אז אני השני) . יש כל כך הרבה טרקים שכשאני שומע אותם אני פשוט נמצא במקום אחר שהייתי בו פעם כמו למשל שאני שומע את פלאפי קלאווד של האורב ישר אני נמצא בסובארו הכחולה של מקס יחד עם צ'וקו ורג'י בדרך לאילת לסוף שבוע שהוא הומאז' לפחד ותיאוב בלאס וגאס. איזה כיף אני כל כך אוהב מוזיקה
שופיל יקר, אם לא אתה, מי יכתוב תגובה ראשונה לפוסט הזה???
"פלאפי קלאווד בסובארו הכחולה של מקס יחד עם צ'וקו ורג'י בדרך לאילת לסוף שבוע שהוא הומאז' לפחד ותיאוב בלאס וגאס".
זה נשמע לי כמו משהו שמצדיק פוסט שתכתוב בעצמך! או לפחות איור.
הא, גם אותי הקיור ליוו קשות בשנות ההתבגרות וגם קצת הרבה אחרכך
ושופיל יקר, שתדע שמצאתי דיסק עלום בבית שהיה מורכב ממיקס מעולה של מלא דברים מצויינים ורק אחרי כמה זמן שחרשתי עליו הבנתי שזה מיקס שלך לאחד מהימיהולדת שהיו ביפו:)
איזה כיף לי, אומסומסום שבאת לבקר!
מתחילה להרגיש פה כמו במסיבת יומולדת שלי ביפו.. איזו נוסטלגיה. כמעט כמו לימי שנות ההתבגרות. תודה על הלינק השמח!
אני רואה שופיל
ואומסומסום,
ותמיצ' שלי,
הכל סבבה, אבל הקיור זה לא בדיוק אני,
קפצתי לתת חיבוק,
(באתי ליומולדת ביפו…)
זה הכל.
טוב שהצטרפת! יש אחלה בריזה פה 🙂
אז שאני אבין, מודרן טולקינג היה רק כיסוי כשיצאת מהבית? כשהיית לבד זה היה הקיור?
מודרן טולקינג היה איזה 5 שנים קודם, כן? אבל עדיין יש לי פינה חמה בלב לאיך קוראים לה, קים ויילד.
אחד התקליטים הכי משמעותיים בחיי. ליווה אותי בשעות הקשות ביותר
הי תמי,
בשנים הרלבנטיות (כלומר לפני 21 שנים) גם אני הייתי בן 15
והייתי מכור לטום ווייטס ןהסמיתס.
אחר כך גם הוולווט אנדרגראונד, לו ריד וג'ון קייל, אלביס קוסטלו, ניק קייב, קאובוי ג'נאקיז ומריאן פייתפול.
הקיור היו טובים, אין חולק, האלבום שלמעלה מצוין– אבל למרות שעד י"ב כבר יצא לי לבצע את Boys Don't Cry
הם אף פעם לא ממש ממש הפכו למשהו שהפכתי והפכתי בו.
(-:
הי שועי,
אכן ברשימה שלך יש ראויים יותר מהקיור להפיכה והפיכה בהם 🙂
האלבום הזה הוא שהשאיר בי חותם ואהבה גדולה.יש עוד קצת דברים של הקיור שאני אוהבת אבל אין ספק שהם לא מגיעים לעומק הזה.
אז אנחנו בני אותו גיל.. הידד!
חפחפ אני אף פעם לא שמעתי על המקום של הדיבור המודרני בחייך? יש עו דברים שאת מסתירה ממני?
איך לא שמעת?
תראה, הייתי בת 12, בשכונת גילה אשר בירושלים. כן, שמעתי את להקת "דיבור חדיש". וכל מיני מוזיקת ג'אנק מהאייטיז הקשות. אבל זה עבר לי, באמת!
אני חושבת שאין לי עוד שלדים בארון 🙂