בתים וציפורים

בחדר המדרגות של הבניין בו אני גרה במרכז תל אביב, מקנן זוג יונים. כשהם בנו את הקן לא שמתי לב, אבל יום אחד גיליתי שהיונה יושבת שם כמעט כל הזמן בלי לזוז. פעם אחת גם ראיתי את בן הזוג (או להפך) שעמד קרוב, אולי בא להחלפת משמרות או הביא משהו טעים (מי יודע איזה חשקים מוזרים יש ליונה דוגרת…)

היונים הן סמל של ביתיות ויציבות: הן חיות בזוג לאורך כל חייהן, ונפרדות רק אם אחד מבני הזוג מת. מ'ויקיפדיה' למדתי שהן הזכר והן הנקבה מאכילים כל אחד גוזל אחד. ומסתבר שהמזון הוא חומר שנוצר בזפק שלהם ונקרא חלב יונים למרות שהוא בכלל לא חלב.

קינון הוא ממש פעולה של אלמנט אדמה: בניית בית, מקום מכיל ומגונן לביצה ולגוזלים, הזנה שלהם עד שמגיע זמנם לתנועה של אלמנט העץ שמלמדת אותם לפרוש כנפיים ולצאת אל העולם, לדאוג לעצמם.

בקיצור, היונה יכולה להיחשב כאמא אדמה די מוצלחת. בתור ציפור היא גם נמצאת די הרבה על הקרקע, או לפחות כך זה נראה כשחיים בעיר ופוגשים יונים על כל מדרכה וכביש.

לעומת זאת, נתקלתי השבוע במקרה בסרטון שמתעד קוקייה שלא מבטלת את זמנה בקינון ואיסוף זרדים ובטח לא בגידול והזנה. היא מטילה ביצה בקן של ציפור אחרת, תוך כדי שהיא משליכה החוצה ביצה "מקורית". הציפור האחרת חוזרת לקן, ממשיכה לדגור, ומוצאת את עצמה מגדלת מפלצת – גוזל שבוקע לפני הזמן, ובעודו בוקע הוא מעיף מהקן את שתי הביצים האחרות; אחר כך הוא גדל וגדל הרבה מעבר למידות הקן ומידות האם ה'מאמצת', ובסוף כנראה עושה גרעפס ועף שלא על מנת לשוב.

הרגע הזה בסרט שבו הגוזל מעיף את שתי הביצים האחרות היה בעיניי רגע מחריד. הרגשתי כמו אחרי שצופים בסצנת רצח בסרט, או כמו אחרי שמגלים משהו שלא רצינו לדעת. הצירוף הזה של יצור שרק הרגע בקע וכבר פועל באופן שיש בו אכזריות, הציפור שלא מבינה מה קורה ולא מצליחה להציל את הביצים שדגרה עליהן.

ובעצם הקושי נובע מהידיעה  או ההאנשה שלי את "הסיפור" שמתרחש כאן. שהרי הגוזל הזה פועל מתוך אינסטינקט שהטבע עצמו יצר ומפעיל, אין כאן שום שיפוט, מוסר או אחריות. יש פעולה שמתרחשת פשוט מכיוון שטבעה להתרחש.

כל היצורים המעורבים עושים כאן את מה שהם 'אמורים' לעשות. אין כאן שאלות, דיונים, ספקות ניתוחים בדיעבד וחרטות. אין קול פנימי שבוחן ושואל. יש תנועה שנעה – יש פעולה שמופעלת, כאילו מעצמה.

בסוף הסרטון מראים עוד סוג של ציפור– ברווז הקוקייה. כשהברווז הקטן בוקע בקן המאמץ שלו, ופשוט שט החוצה ממנו ועוזב מבלי להביט לאחור, הרגשתי תחושת הקלה ושמחה. איזה ברווז נהדר, מתחשב ובלתי מזיק, שלא הטביע את האפרוחים האחרים, ופשוט הלך לחיות את חייו.

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “בתים וציפורים

  1. נַמירה,
    הייתי עדה בזמן אמת כמעט
    למפגש האומלל שלך עם גוזל הקוקיה הסוציופט…
    אכן, מראות קשים.
    אבל משהו בסיפור של הברווזון בסוף
    מצלצל לי מוכר אעפס.
    תגידי,
    זה לא הברווזון המכוער?
    שמה גם היתה ביצה שהשתרבבה למקום לא לה
    ובסוף בקע ממנה הברווזון הנ"ל
    שברבות הימים הפך לברבור יפה ו
    יצר אצלי ציפיות מוטעותצ לחלוטין כשהייתי קטנה…
    בקיצור,
    סיפורי גוזלים, כשמם כן הם,
    גוזלים את תמימותנו.

    ד"ש לדוגרת.

  2. cookoo duck
    אני בספק אם יצא ממנו ברבור, אבל לכי תדעי מה קורה שם, צריך לחפש את סרט ההמשך.
    הדוגרת, למען האמת, נעלמה פתאום, כבר יומיים לא ראיתי אותה, למרות שיש גוזל או שניים בקן! ויש כמה נוצות בחדר המדרגות. לא בכמות שמצדיקה מחשבות על רצח, אבל מי יודע. אעדכן בהמשך.
    אני מודה שיש לי קצת חרדה מלהתקרב לשם. וגם אין לי סולם מספיק גבוה…

  3. קבלי שיר של ג'נסיס משנת 1977 בערך, יצא כסינגל או אי-פי של 3 שירים שלא יצאו באף אלבום, שיר שנקרא "יונים" ומדבר ממש על יונים

    they're everywhere…

  4. בתים וצפורים – אני עדיין בטראומה . הכותרת (ןהנמר שכבר פגשתי במקומות אחרים) הביאו אותי לכאן.
    תארתי התלבטויות, תיקוות ואכזבה וכאב אצלי לפני כשבועיים.
    מקווה שאצלך החוויה תהיה אחרת
    פעם, מזמן. פעם אחת ויחידה, ראיתי איך הגוזלים גדלים ופורשים כנפיים.

    ובעניין הזה, הגעתי לאתר חמוד לצפרות וטיפוח ציפורי חצר

    http://www.yardbirds.org.il/

  5. ובכן, לבקשת הקהל, וחלי במיוחד, הרי עדכון משמח: ראיתי אותה, היא חזרה, ואחר כך שוב לא היתה, כנראה שיש לה סידורים. יש בקן גוזל אחד לפחות, נראה לי ששניים.

    מחסנאית – קראתי אצלך בבלוג על הצוצלות, את הלבטים והקושי, מקווה שבאמת אלה יזכו לעוף בשלום מהקן (ומחדר המדרגות). ואם אומרים בגן הוזאולוגי לא להתערב ולא לגעת…

    והאתר הזה מאד נחמד, בינתיים הצצתי בשמות הציפורים ונהניתי מהשמות הנהדרים, רק בעברית: "חטפית לבנת עורף", חכלילית, צופית בוהקת, תור צווארון. מקסים!

  6. מסכימה – אין כמו יונים – יונים זה בית! (קוקיה כזו זה סתם רוח וצילצולים – קריירה! קריירה! קריירה!)
    ולגבי ההאנשה של גלגל המוסר של הטבע – הוא הרי צוחק עלינו מלמעלה ואין לנו יותר מדי מה לעשות איתו – מקסימום להתבונן. אחרי הכל גם אנחנו אפילו עם כל הפלסטיק שלנו והנייר כסף והטכנולוגיה חלק ממנו. ומי יודע, אגב עד כמה זה נראה "מוסרי" (או אנושי?) בעיניים של החיות….

  7. אומנית זעירה, נכון, אין לנו שום יכולת ממילא לשפוט את הטבע, שאנחנו גם חלק ממנו וגם במו ידינו מחריבים אותו..
    אפשר רק להתפעל מכך שכל העושר הזה של התנהגויות ואופני קיום מתקיימים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s