הבטחתי לשרון שביקש את המתבקש והמובן מאליו, לראות את האיורים שקיבלתי מקרן תגר ועליהם כתבתי בפוסט הקודם.
אז הנה הם, כמעט כולם:
עכשיו תדעו למה שמחתי כל כך במעטפה החומה ההיא.
הבתים הקטנים הגיעו כל אחד לחוד, והם מזכירים לי חלקים של איזה משחק ילדות שהיה לי, של בתים קטנים מנייר שהיה צריך לקפל ולהדביק כך שיהיו תלת מימדיים.
נכון יפה??
ים אדמה 
עכשיו באמת הכל מובן הם ממש יפים ובמיוחד הבתים. כל אחד שהיה מקבל כאלו היה שמח ומתרגש ולא חשוב מה קרה לו באותו יום
הבתים האלה הם משהו משהו. גם אני חושבת. כאלה קטנים וחמודים. קרן עשתה בחוכמה רבה כשגזרה כל אחד מהם בנפרד ועכשיו אני יכולה לשחק איתם ככה ולהזיז ולחשוב איך אסדר אותם בתוך מסגרת כי הם צריכים להיראות בפרהסיה!
אני בדיוק בדיעה של השופיל!!
טוב- שיבוא מישהו עם דיעה אחרת בבקשה, שלא ייראה כאילו כולנו טוקבקיסטים בתשלום מטעם הבתים!
חזאלך…
יאמי!
הבתים הללו, זה ממש מענג. מבריק. וגם שאר האיורים נהדרים לגמרי. פשוט מוכשרת מאוד הבחורה. מקווה שהיא קוראת את זה. כייף לך שיש לך את זה, ותודה שסרקת בשביל שכולם יראו.
עוד באירופה הם היו צריכים להיראות בפרהסיה…..:)
מקסים…מקסים…מקסים…
הכתובת שלי לקבלת דברי דואר היא….
הי תמי,
זה נורא יפה, ואינטימי וחם. לצערי המיילים והסורקים הם בבחינת פלוריסנטים של אור קר, בעולם שבו המכתבים והאיורים של פעם היו בבחינת נירות של אור חם, שכללו בחובם גם את צבעי השלהבת — תנועתה ואורותיה העדינים.
חברת-נפש שלי הציעה לי לפני כשבוע וחצי להתחיל להתכתב כמו פעם, כשעוד לא היה אינטרנט. אמרתי כן, אבל זה עוד לא קרה. כמו צרור האיורים שהגיע אלייך. אני עוד זוכר את ההתרגשות הישנה של קבלת מכתב.
הי שועי, שמחה שבאת לבקר.
זה נכון, ההתרגשות של קבלת מכתב ופתיחתו היא מיוחדת מאד.
יש אשה יקרה אחת שאני מתכתבת איתה כבר שנים. לצערי לאחרונה אני פחות כותבת אבל עדיין השמחה הזו של לגלות בדואר מכתב, או גלויה, בכתב יד, לעלות במדרגות הביתה תוך כדי פתיחתו, או לנסות להתאפק עד שאגיע ואתיישב…
זה כמו לקבל ממתק בעטיפה
שכחתי לענות לשרון ועינת-
שרון – שלחתי לקרן את הפוסט, והיא מאד שמחה.
ולשניכם – כדאי לכם להמשיך לעקוב אחרי הבלוג שלה. חוץ מהנאה מובטחת, היא מתקרבת לפוסט ה-150, אז אולי יהיו עוד הפתעות!
הי, זאת קרן המאיירת של הבתים:)
רציתי להודות לכולכם על הדברים שכתבתם בתגובה על המעטפה שנשלחה והתקבלה (שזה סוג של נס). זה תמיד מרגש מאוד לראות שמה שאת עושה מצליח לגעת איכשהו באנשים אחרים שבכלל לא מכירים אותך.
כמו שתמי רמזה בתגובה האחרונה שלה, בפוסט ה-150 שלי (בקרוב ממש) יהיו עוד הפתעות דומות, אז כדאי לכם לעקוב. ותמי – את מקבלת מתנה אוטומטית.
ייישששש!
גם מתנה
גם אוטומטית
אני סקרנית מאד מאד
האיור של הנערה עם המשקפיים ממיס.
איזה יופי של דרך לחיבור.
תודה, אומנית זעירה, ברוכה הבאה בצל קורתי 🙂
פינגבק: ים אדמה