פעם בחיים, ועוד פעם

בכל ערב ראש השנה אני עונה בכתב על רשימת שאלות שמצאתי  בבלוג או פורום לפני משהו כמו חמש שנים. מטרת השאלון ליצור איזשהו סיכום  של השנה שחלפה, הזדמנות לראות את כל מה שהשגתי במהלכה מבלי לשים לב.

זה הפך למין טקס קבוע שלי, בכל תחילתה של שנה. כל פעם מחדש אני מחפשת את מה שכתבתי שנה קודם, כדי למצוא את השאלות וגם כדי לקרוא איפה הייתי אז. יש שם שאלות כמו – 3 אנשים חדשים שהכרתי, או 4 דברים שעשיתי השנה לראשונה, או מה רציתי לעשות ועדיין לא הספקתי.

זה נותן פרספקטיבה טובה. הזמן חולף ונדמה שתמיד קל יותר לזכור את מה שנכשלנו בו (וגם זה כנראה סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו), או כל מה שפשוט לא עשינו ונדמה שלא נעשה.

אז עכשיו פסח ולא ראש השנה.  ומאז שהתחלתי לבנות את הבלוג הזה, לפני כמה שבועות, משהו בי מתמהמה מלכתוב את פוסט הפתיחה הזה.

הציפייה הזו שיהיה לי משהו ממש, ממש חשוב להגיד, או איזה רעיון מבריק במיוחד, רצוי כזה שגם לא ידרוש מאמץ, הוא פשוט ייכתב מעצמו.

הנה למשל היום, עשיתי פעולה שכבר חודשיים מדוברת, מדומיינת, מוטלת בספק, נחשקת ומהורהרת. מה שעיכב אותה עד עכשיו מלקרות זה הרצון שהיא תקרה ובאופן מושלם. ואז כמובן שגם התוצאות שלה יהיו מושלמות, מדוייקות. בתשוקות שלנו אין בעיות קטנות וטרדות של מציאות. אין שריטות. או אבק. לא שינויי מצב רוח פתאומיים או שינוי נסיבות שאין לנו שליטה עליהן ולא תגובה מאכזבת של אדם אחר.

מה שאיפשר לפעולה הזו לקרות היה הויתור על הידיעה שלי לכאורה איך היא אמורה לקרות.

חשבתי שלא ייתכן שאעשה אותה לבד, והפרשנות שלי למחשבה הזו היתה מעורבות של אדם אחד מסויים מאד בפעולה הזו.  אבל ברגע שבו הרצון שלי לראות את הפעולה מתממשת גבר על הצורך שהיא תקרה לפי התסריט שהיה לי בראש, הופיע כאן בבית מישהו שנתן לי בשמחה את העזרה שהייתי צריכה כדי לפעול. מה שהיה טעון ברעיונות רגשות וספקות הפך לעניין טכני שנפתר בחמש דקות,  והשאיר לי עוד אחר צהריים שלם להמשיך, לשנות, ליהנות.

בבודהיזם קיים המושג פעולה נכונה. לפעולה הנכונה אין מאפיין ידוע מראש, זו יכולה להיות פעולה של הסכמה או של סירוב, של עצירה או של תמיכה, בכל מקרה, כנראה שזו פעולה שתביא תועלת ושחרור, ושתבוא מתוך אהבה.

כדי לסגור את הפוסט הפותח, אחזור אחרונית לתחילת השבוע, אז היתה לי הזדמנות נפלאה לראות ולשמוע את עמיר לב בהופעה אינטימית, נוכחת, מרגשת.

בסיומה הוא שר את השיר הנפלא הזה

"כל הלילה על יד הגדר

את ראית את הבית אני את הכביש

התחבקנו חזק בלי לדבר

פעם בחיים ככה אני מרגיש"

הגדולה של עמיר לב בעיניי היא היכולת לתאר רגעים קטנים לכאורה, באופן שצמוד למציאות, ועדיין מכיל את כל המטען הרגשי המגוון, האדיר, הפשוט של החיים, חיים שיש בהם בחירה באהבה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פעם בחיים, ועוד פעם

  1. הי תמצ'י,
    תתחדשי!
    תיתבלגי!
    תכתבי ותחתמי!
    תטפלי ותהגגי!
    תחיי ותשמחי!

    הבלוג כל כך יפה,
    עדין ומתוק, כמוך.

    אני אוהבת אותך.
    מיכל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s