שיר ללא שם למזג אויר אביך

אני בדרך. מבעד לחלון
עיניי מנסות להתקרב, לגעת לרגע
בכל מה שעוד ניתן להבחין בפרטיו,
גזע עץ, פני נערה, עמוד חשמל –
כי מעבר להם, כבר מכסה אבק צהוב
את העיר, את העולם.
 
אבל למעלה, בשמיים העכורים, הַמַרִים 
הירח מתעקש כבר לזרוח במלואו
(נדמה היה שנעלם כשהאוטובוס פנה פניה חדה, אבל מיד חזר)
הילתו בוהקת מעבר לקו המִתְאָר העגול
כאילו יד נדיבה פיזרה את האור.
הוא מסַנוור
כמו שגיאה,
כמו אהבה.
 
ופתאום הוא הופך סימן ברור לנוכחותךָ
ולא אכפת לי אם ברגע הזה אני מגזימה או מייחסת
לירח או לךָ  משהו שאיננו קיים
למשל, רצון שלא תלוי בדבר
להמשיך ולהביט בי
לשמור עלי מהמרחק המדויק
עד שהאובך יתפזר
והרבה אחריו.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “שיר ללא שם למזג אויר אביך

  1. שופיל יקר, יש גם נעימות כלשהי באובך הזה, באופן מוזר
    אולי הידיעה שהוא חייב להשתנות ולהתפוגג
    ושאז יתגלו כל מיני דברים שהוא מסתיר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s