שש שעות לפני מסע

אורחת
 
הימים עכשיו ריקים
אני נעה בתוך ביתי ולא מישירה מבט.
דלתות הארון מסרבות להסגר,
שלושה פיות נפערים,
שלוש זרועות נשלחות אל תוך חדרי.
 
עייפות סמיכה  שאין לה סיבה, מלבד
רצוני הבלתי משוייף לצאת אל מה שאיננו אני,
שיחכה לי ברחוב  כלשהו.
 
                                                 

אני קמה, משקיפה אל הרחוב וחוזרת.
זיכרון מתעורר פתאום: לונה פארק בארץ אחרת,
ריחות נקניקיות וגלידה,
אבל אינני יודעת איפה, מתי ועם מי –
 
קנינו סופגניות מכוסות אבקת סוכר,
שדירת עצים ארוכה הובילה אותנו אל היציאה.
 
עכשיו אני נזכרת:
וינה, ספטמבר שעבר.
אני ואחי צועדים ביום הולדתי
ומבקשים בלבנו, חרישית, לחזור אל הזמן בו
כמו ילדים, המקום
הקיף אותנו והשכיח כל מקום וכל רגע אחר.

 

***

 

 

השיר הזה נכתב לפני שלוש שנים לערך. חשבתי עליו עכשיו בגלל זכרון המסע בארץ אחרת.
עכשיו, 
שש שעות עד הטיסה שתביא אותי לאיטליה, בה לא ביקרתי עדיין מעולם. 
הגעתי השבוע הכי קרוב (שהגעתי עד כה) להגשמת הפנטסיה שלי על קניית כרטיס טיסה באופן ספונטני. הנסיעה הזו מתוכננת אמנם מזה זמן רב, אבל נשארה במקביל בגדר שאלה או משאלה שאולי תתקיים. משהו בי התעקש עד הרגע הכמעט אחרון לומר, "יכול להיות שאני נוסעת" ולא "אני נוסעת".
משהו שביקש אולי למתוח את השמחה, וגם לא להתפתות לה בקלות מדי.
משהו  שפתאום נקשר לשגרה ולא כל כך רוצה לעזוב אותה, אולי זה פחד, שדווקא ברגע שאהיה במקום אחר, יקרה כאן משהו שחבל להפסיד.
 
ואז קניית הכרטיס, ומציאת מלון לישון בו (ושוב אני תוהה, איך אנשים עשו את כל זה לפני שהיה אינטרנט? אפילו שאני זוכרת בעצמי את החיים לפני האינטרנט), והרעיון מקבל ממשות, שמות ומראות, והשגרה מתחילה להראות כמו משהו שבאמת כדאי לעזוב לכמה זמן, וכבר אפשר להריח את הקושי או הצער העדין שילווה את עזיבת  המקומות החדשים והמאכלים והצלילים והאנשים, והחזרה, עוד שמונה ימים, הביתה. 
 
האריזה: מצד אחד, שמחת הצמצום. האושר הזה שבמסע שבו כל מה שצריך נמצא בתיק, כל מה שנשאר מאחור הופך לפרק הזמן הזה, מיותר. החזרה מלווה תמיד בתימהון על כמות החפצים ששייכים לי, מקיפים אותי, חיים איתי, משכנעים אותי בנחיצותם.
ועם זאת, כל חפץ, בגד או מסמך שנכנס לתיק מקבל חשיבות אדירה, כאילו על כתפיו מונחת אחריות להצלחת הטיול. תקוות וציפיות. שהבגד הנכון יהיה שם כשמזג האויר יפתיע לכאן או לכאן,

שהספרים יספיקו והמחברת תתמלא.

 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “שש שעות לפני מסע

  1. יקירתי,
    היה נפלא לקרוא את זה על הבוקר, ואת בטח עכשיו יושבת לך בכסא הצפוף של המטוס. אני מקווה שאת מרשה לעצמך להתרגש… תהני, תלמדי, תספגי, תצברי כמה שיותר רגעים של אושר וכמובן תאכלי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s