הדממה הפנימית מרעישה יותר מכל אוטובוס בכביש,
מכל כדור נבעט או צעקה בחצר הנשקפת מהחלון.
זמזום עקשני מתמשך, הנדמה להיות המצאתה של האוזן.
בחוץ, העצים הבתים והאספלט
(הדברים פחות ופחות מוּבָנים)
הולכים ומתרחקים כְעגַלה שנשמטה מיד האוחז בה.
המבט במראה אינו מגלה דבר.
מתוך מחברת החשבון
עולים ומרחפים
ריבועים לבנים,
הקוים הישרים שהפרידו ביניהם
נעלמו.
ים אדמה
תמי ברקאי: מטפלת ברפואה סינית ושיאצו, אמנית וכותבת
ים אדמה 
ההתרגשות, נוראית כזו. מרגיש לי- חשוף. פתוח,פצוע, עצב רע. מדהים עד כמה את מצליחה להוציא ולתאר רגש מופשט שמוטבע עמוק בפנים,
הזרימה הזו, העצב העדין שעוטף את השורות,
שלך.
נפלא.